Ostjuden Typen - "סוגים של יהודי המזרח" לוח עץ אנטישמי מקורי להוראת הגזע בבית הספר התיכון Werner-Heisenberg-Gymnasium - ורנר הייזנברג בהיידה. תצלומים מקוריים של יהודים המודבקים על הלוח אשר הוצגו בכיתות הלימוד במטרה להציג את הכיעור ואת צורת הפנים של ה"תת אדם היהודי". גרמניה, שנות ה־30. נדיר ביותר.
לוח עץ קשיח עליו הודבקו תצלומים מקוריים של יהודים אשר נבחרו במיוחד בשל מראם המוזר, והכותרת למעלה משמאל: Ostjuden Typen - "סוגים של יהודי המזרח"- הכינוי בו השתמשו האנטישמים הגרמנים להכללת כל היהודים, כשלטענתם כולם היו בבסיסם "אוסטיודן". בתצלומים נראים יהודים בעלי זקנים ופאות לצד יהודים בעלי לבוש מודרני, תצלומי פרופיל של יהודים ושל יהודיות דוגמת המודלים שהנהיג הנס גינטר בספרי הגזע שלו על מנת לזהות את אפו של היהודי וקלסתר פניו, וכן תצלומים של יהודים צפון אפריקאים.
תמונות הפנים של הטיפוסים הגזעיים היו חלק בלתי נפרד מתחום הדעת האנתרופולוגי־ גזעי, ונתפסו גם כחלק טבעי מהוראת תחום זה בבתי הספר. לוחות כדוגמת הלוח שלפנינו הוצגו הן בספרות פופולרית הגרמנית הן בספרי לימוד הן בעזרי הוראה – כרזות, שקפים וכרטיסיות. ברמת החינוך, תמונות פנים אלה סייעו להפוך עקרונות מופשטים כמו 'שונות ביולוגית' למוחשיים, לבסס מדעית סטראוטיפים גופניים אנטישמיים נפוצים של יהודים מזה, ולהעניק משנה תוקף לאידאל יופי ובריאות נאו-קלסי שהיה נפוץ בגרמניה בו הוצגו הפנים ה"מושלמות" של הגזעים הנורדים. חוקי הגזע האנטי יהודים שנקבעו בנירנברג בספטמבר 1935 אשר השפילו את מעמדם של היהודים לסוג ב' ושללו זכויות אזרח לכל מי שאיננו ממוצא ארי השפיעו באופן ישיר על חיי היהודים, אך לחוקים אלה היתה השלכה נוספת - הם קבעו סדרי לימוד חדשים בבתי הספר בגרמניה הנאצית. התפיסה הביולוגית החדשה אשר עמדה במרכזם של מקצועות הלימוד הומחשה לתלמידים שהתחנכו על ברכי השיטה הגזענית המעוותת, כשלמות היצירה הארית מזה - בדמות כרזות ומצגות של פנים נורדים מושלמים, והיהודי מהצד השני אשר הוצג כשפל האנושי.
באותה העת אף הוקמו במיוחד בתי ספר חדשים להוראות משנת תורת הגזע הנאצית כדוגמת רשת ה Nationalpolitische Erziehungsanstalt - מוסדות החינוך הפוליטיים-לאומיים (ה NPEA) אשר מטרתם היתה "לחנך צעירים נציונל-סוציאליסטיים, ולאמן את הגוף והנפש לקראת שירות האנשים והמדינה.", רשת התיכונים "בתי הספר של היטלר" - Adolf-Hitler-Schulen - אשר הוקמו ביוזמת בלדור פון שיראך, ה NS-Ordensburgen - "טירות המסדר הלאומי-סוציאליסטי" שנקראו גם שולונגסבורגן (בתי ספר שפותחו עבור הדרגים הצבאיים הנאציים המובחרים - בעלי דרישות קבלה מחמירות לבתי הספר. המועמדים היו צריכים להיות בני 25 עד 30 שנים, להשתייך למפלגה הנאצית, לנוער ההיטלראי, ל-Sturmabteilung או ל-Schutzstaffel, להיות בריאים לחלוטין מבחינה פיזית ולהיות טהורי דם ללא פגמים תורשתיים), ה Deutsche Heimschule Schloß Iburg אשר פעל בין 1942 ל 1945 במה שהייתה אז העיר איבורג בסקסוניה התחתונה, היתה זו למעשה פנימיה להוראת תורת הגזע (האחראי היה המשרד הראשי של ה-SS-Obergruppenführer Heißmeyer תחת הנהגתו של ה-SS-Obergruppenführer August Heißmeyer. לדברי מרטין בורמן, ראש משרד מפלגת ה-NSDAP ב-1 באוקטובר 1942, בתי הספר הביתיים צריכים להפוך בעתיד לאמצעי למימוש הדרישה החינוכית הכוללת של המדינה בהתאם לפקודות הפיהרר), בתי הספר שעמדו תחת Reichsarbeitsdienst - שירות העבודה של הרייך, ועוד רבים. בבתי הספר הללו אשר נבנו במיוחד למטרה זו, וביתר בתי הספר בגרמניה הנאצית למדו התלמידים את תורת הגזע כחלק מתכנית הלימוד, ולוחות להוראת הגזע המציגים דיוקנאות ארים לצד דיוקנאות אפלים של יהודים היו נפוצים בכל הכיתות. חומרי ההוראה לכיתות הגבוהות בגרמניה הנאצית הכילו הנחיות ללימוד של תורת הגזע כפי שזו נוסחה על ידי הנס פרידריך קרל גינטר. תמונות הפנים של הטיפוסים הגזעיים היו חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימוד בבתי הספר במשך כל שנות השלושים ובשנות הארבעים המוקדמות. המורים בכיתות נעזרו בתבניות הפנים ללימוד הוראת הגזע, והתלמידים קבלו אותה כעובדה ביולוגית שאין להרהר אחריה.
לוח להוראת הגזע בכיתת לימוד בגרמניה הנאצית התפרסם במיוחד בתצלום בו נראות שתי תלמידות גרמניות מצביעות באמצעות מוט על סוגי הגזעים הארים השונים (התצלום התפרסם במקומות שונים תחת הכותרת: Schulungslager für Schulhelferinnen, 1943 - "מחנה הכשרה לעוזרים בבית הספר, 1943"). כמו"כ ידוע על האיור הגזעני משנת 1938 המשווה "נוער גרמני" ל"נוער יהודי" אשר כותרתו "מהפנים מדברת נשמת הגזע" (ראה דוגמא במוזאון השואה בוושינגטון), הלוח המשווה בין בכירי המשטר הנאצי לפילנטרופים יהודים מוכרים, וכן אינספור לוחות שהוצגו בספרי הלימוד של תורת הגזע בגרמניה הנאצית (ראה באריכות סקירה שיטתית של חומרי הלימוד בנושאי גזע בגרמניה הנאצית בספרו של Hans-Christian Harten - Rassenhygiene als Erziehungsideologie des Dritten Reichs - היגיינת גזע כאידיאולוגיה חינוכית של הרייך השלישי, ברלין, 2006).
השם "אוסטיודן" המופיע ככותרת הלוח שלפנינו, נשא משמעות שלילית של נחיתות ופיגור, ושימש בעיקר בהקשר של הגירת יהודים מזרח-אירופאים לארצות דוברות-גרמנית. הרתיעה והחשש מיהודי מזרח אירופה רווחו בעיקר בקרב יהודי גרמניה, שקרבתם הגאוגרפית לאזור הנידון הביאה אותם במגע מתמיד עם יושביה: תחושות אלה התמזגו עם הדימוי הנפוץ בתודעה הגרמנית של אזורים אלה כפרימיטיביים. דעות שליליות, מהסתייגות ועד תיעוב וסלידה, הובעו מצדם כלפי יהודי מזרח-אירופה מראשית ימיה של השכלת ברלין. המתח נותר בבסיס היחסים בין שתי התפוצות והחריף במיוחד כשמאות אלפי חיילים גרמנים נחשפו באופן בלתי-אמצעי להמון היהודי במזרח בעת מלחמת העולם הראשונה, ועם ההגירה הגדולה משם מערבה אחרי הלחימה. הכינוי "אוסטיודן" צבר קונוטציות שליליות ושימש כתווית גזענית כלפי נשואיו מצד האנטישמיים בגרמניה. בפוגרום שנערך ברובע שויננפירטל בברלין בנובמבר 1923, זעקו המפגינים: "אוסטיודן החוצה." האנטישמים השתמשו בו בהדרגה כדי להכליל את כל היהודים, כשלטענתם כולם היו בבסיסם "אוסטיודן". עם הפלישה לפולין ב-1939, יחידות התעמולה של הצבא הגרמני עמדו על התועלת שבחשיפת החיילים ל"אוסטיודן במצבם הטבעי" בערים כמו קרקוב, כדי להצדיק את המדיניות הגזעית ברייך עצמו: באלפי מכתבים שנשלחו חזרה הביתה, כפי שציינו בסיפוק האחראים על הנושא, עלו נימות של תיעוב וגועל. למרות זאת לא היה די בכך כדי לטשטש כליל את ההבדלים בין שתי האוכלוסיות גם בעיני הממשל הגרמני האנטישמי שייעד את שתיהן למוות.
מקור: הלוח שלפנינו הוצג בכיתות הלימוד של בית הספר התיכון Werner-Heisenberg-Gymnasium - ורנר הייזנברג בהיידה (בשנת 1933 שונה שמו של בית הספר ל"אסכולת אדולף היטלר"). קיבלנו אותו ממרת Bächli Gerda באמצעות שליחנו בגרמניה. הלוח נשמר אצל משפחתה משנות המלחמה, ואף נעשה בו שימוש בשנות ה־70 להוראה חינוכית נגד אנטישמיות.
לוח עץ: 61x46 ס"מ עובי הלוח: 2 ס"מ. לוחות קרטון דקים מודבקים ועליהם תצלומים בגודל ממוצע: 13x8 ס"מ. כתמים מסביב לתצלומים. מצב טוב.
