"נקם" מאת ניצול מחנות ההשמדה הנאצים ק. צטניק (שם העט של יחיאל דינור). הוצאת ספריית תרמיל. מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה. ישראל, 1981. עותק מוקדש וחתום בידי המחבר בשמו האמיתי "דינור" - ברכת שנה טובה: "לרפי גרינצויג ומשפחתו גמר כתיבה וחתימה טובה לשנת תשמ"ג י. דינור".
בספרו זה ק. צטניק מתאר את סיפורו של ניצול מחנה אושוויץ שמגיע לארץ ישראל ובונה את חייו מחדש. החיים החדשים עצמם הם בבחינת נקמה במה שעוללו לו הנאצים בעולם השואה הישן. כשיצא הספר לאור כתב אודותיו פרופ' בר הלל בעיתון הארץ: "ברומן שלפנינו מסופר על יחיד שקם כציפור החול מאפרה של גולה שלמה שנשרפה". אלי ויזל כתב על הספר: "המחבר - אשר אפילו את שמו עצמו מחה מספריו - הראה ביצירותיו את מה שהתרחש לפני ולפנים, בתוך תוכה של מלכות הלילה. אם רצוננו לדעת את גורלם הספציפי והפסיכולוגיה המיוחדת של הניצולים - חייבים אנו לקרוא ספר זה."
יחיאל די-נור (פיינר) [1909-2001] ניצול מחנות ההשמדה הנאציים, שכתב רבות על השואה ומוכר בעיקר בשל סדרת ספריו "סלמנדרה - כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים". די-נור נודע בשם העט "ק. צטניק" מושג שפירושו "אסיר במחנה ריכוז". דינור החל לכתוב על השואה מעט לאחר שניצל ממחנות המוות, בעודו שוהה במחנה של הצבא הבריטי ליד נאפולי באיטליה. את כתב היד של ספרו הראשון מסר לאליהו גולדנברג, חייל בבריגדה היהודית, כדי שיוציאו לאור בארץ ישראל. די-נור לא ציין בו את שם המחבר והסביר לחייל: "הם שהלכו אל הקרמטוריום, כתבו את הספר הזה! רשום את השם שלהם: ק. צטניק". שם זה הפך מאז לשמו הספרותי. אודות דינור זכורה בעיקר התמוטטותו דקות ספורות לאחר תחילת עדותו במשפט אייכמן. בעקבות נפילתו ארצה תוך שהוא מתאר את אירועי האימים של השואה, השופטים נאלצו להפסיק את הישיבה ודי-נור הוצא מהאולם על אלונקה ופונה לבית החולים, שם שהה כשישה חודשים לאחר מכן. העדות והאירוע שהתרחש בבית המשפט, ובעיקר העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפה זהותו ונודע לקהל בארץ ובעולם מיהו האיש העומד מאחורי השם ק. צטניק, הפכו לאחד מסמליו המובהקים של משפט אייכמן, ששב ומאפיין את הזיכרון בימי השואה. די-נור חיבר ספרים רבים העוסקים בזיכרון השואה.
108 עמ'. מצב טוב מאד.
