גיליון העיתון הקומוניסטי הצרפתי L’Humanité מיום 7 ביוני 1945 המדווח על זיהוי ודאי של גופתו של אדולף היטלר לאחר נתיחה שלאחר המוות. וכן דיווחים על תפיסת פושעי מלחמה נאצים והבאתם לדין.
בעמוד השער תחת הכותרת "האם זה היטלר? גופתו זוהתה כביכול על ידי השלטונות הסובייטיים" נכתב: "ברלין, 6 ביוני – מאשרים כי השלטונות הסובייטיים זיהו, לכאורה, את גופתו של היטלר. זמן קצר לאחר נפילת ברלין נמצאו ארבע גופות במבצר התת-קרקעי של הקנצלריה החדשה. גופות אלו דמו מאוד לתיאורו של היטלר והתאימו במידה רבה לאפיון החיצוני שלו. זו הסיבה לכך שהשלטונות הצבאיים הסובייטיים לא פרסמו עד כה דבר על ממצאיהם. אך בדיקה מדוקדקת של השיניים, כמו גם סימנים מזהים אחרים, סייעו להפיג את הספקות לגבי זהותו של היטלר האמיתי. הנתיחה שלאחר המוות אישרה בנוסף כי היטלר מת מהרעלה, ככל הנראה על פי הוראת רופאו כפי שכבר דוּוח בעבר. גופותיהם של גבלס ושל בני משפחתו נמצאו גם הן באותו מחסה תת-קרקעי בברלין".
נסיבות מותו של אדולף היטלר היו נושא למחלוקות ושמועות רבות בשבועות שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה. לפי העדויות המקובלות, היטלר התאבד בבונקר הפיהרר בברלין ב־30 באפריל 1945, ככל הנראה בירייה לראשו, בעוד זוגתו אווה בראון נטלה רעל לצידו. גופותיהם נשרפו מיד לפי הוראתו.
נכון ל־7 ביוני 1945, התאריך שבו פורסם גיליון זה של L’Humanité, זהות גופתו של היטלר עדיין לא אומתה באופן רשמי על ידי בעלות הברית, מה שתרם להתפשטות ספקולציות בתקשורת ובקרב הציבור. סובייטים, שהשתלטו על הבונקר, שמרו על עמימות ואף הפיצו מידע סותר. עיתוני התקופה עסקו רבות בנסיבות מותו מתוך חשש שייתכן שברח או שגופתו לא זוהתה באופן חד-משמעי. לימים, אוששה גרסת ההתאבדות באמצעות עדויות ניצולים, ממצאים פורנזיים וחקירות סובייטיות שהתפרסמו בשנות ה-60 וה-70.
עוד בגיליון זה: במרכז עמוד השער: "המענות היו אכזריות לא פחות מהתליינים הנאצים. כאן נראות כמה מהן שנלכדו בבלזן, שם כוחות הכיבוש שמו קץ לפשעיהם העצובים. למעלה נראות גופות ילדים שנרצחו באכזריות במחנה נורדהאוזן" לצד תמונתה של אירמה גרזה אשר כונתה "הכלבה מאושוויץ" בשל פשעיה הנוראים., וכן הודעה על תערוכה שתפתח בפריז בה יוצגו מתקני העינויים ממחנות המוות, חייבים לתפוס את לוואל – מאמר שקורא להביא לדין את פייר לוואל (Pierre Laval), פוליטיקאי צרפתי ששיתף פעולה עם הנאצים כראש ממשלת משטר וישי. לוואל נחשב לאחד מסמלי הבוגדנות בתקופת המלחמה. "PLUS D’UN MILLION DE FRANÇAIS SONT ENCORE EN ALLEMAGNE…" – יותר ממיליון צרפתים עדיין נמצאים בגרמניה – דיווח על עובדי כפייה (STO) שהועברו לגרמניה, או שבויים, ועדיין לא שבו לצרפת, האיגוד המקצועי הקומוניסטי CGT דורש כינון של אסיפה שתנסח חוקה חדשה לצרפת – קריאה להפיכת צרפת לפוסט-משטר וישי ודמוקרטיזציה, ועוד.
העיתון L’Humanité יומון צרפתי שנוסד בשנת 1904 על ידי ז'אן ז'ורס, מנהיג סוציאליסטי בולט. בתחילה שימש כביטאון של התנועה הסוציאליסטית, ובשנת 1920 עבר לשליטת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF), והפך לשופר המרכזי שלה במשך עשרות שנים. במשך המאה ה־20 שימש העיתון קול בולט של השמאל המרקסיסטי בצרפת, במיוחד בתקופות של משברים פוליטיים, מאבקים חברתיים והתנגדות לפשיזם. L’Humanité נודע בגישתו האידיאולוגית הברורה, בתמיכתו באיגודים מקצועיים ובשיח האנטי-קפיטליסטי.
[2] עמודים. גיליון שלם. כתמים קלים. מצב טוב.


