מכירה פומבית 17

"רייכקייט לאנגעס לעבען זאל אייך גאט געבען" - "שאלוקים יתן לך עושר וחיים ארוכים" - אגרת 'שנה טובה' בצורת שטר רוסי ברכות 'שנה טובה' בעברית, יידיש, ורוסית. רוסיה, ראשית המאה ה־20. נדיר ביותר.

בראש האיגרת מופיעה הברכה ביידיש: ""רייכקייט לאנגעס לעבען זאל אייך גאט געבען" - "שאלוקים יתן לך עושר וחיים ארוכים", וברכות 'שנה טובה' ביידיש וברוסית. מימין בתוך מסגרת נוספת ברכת "שיתמלאו כל משאלות ליבך לטובה" ביידיש. משמאל איור של שרה בסגנון האר-נובו בתוך מדליון מעוצב, והפס': "ישמך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה". למטה "ווינשע 100 מליאנען" - זכה במאה מיליון, ומימין "שנה טובה" בעברית בגדול.

נדיר ביותר. איננה מופיעה בספרות ה'שנות טובות' היהודיות מראשית המאה ה־20.

27x13 ס"מ. קרע קל משמאל למעלה - מחוזק בדבק מאחור. מצב טוב.

"לשנה טובה תכתב" - גלוית 'שנה טובה' מוקדמת ונדירה, עם ברכות לשנה החדשה בעברית ובגרמנית. זוג מלאכים מניפים מגילה עפה עליה נכתב "לשנה טובה תכתב" באותיות מוזהבות. שופר של ראש השנה ומאזניים. ברכות גם בגרמנית: "שפע חדש של חיים ואושר...". בגב הגלויה ברכות "להרב הגאון מו"ה הרב יעקב מרדכי נ"י". פרשת ניצבים, תרמ"א, יום 16 בספטמבר 1881. הדואר הגרמני. נדיר ביותר. מגלויות ה'שנה טובה' היהודיות הראשונות אשר יצאו אי פעם.

ניתן למצוא בספרו של חיים גרוסמן 'לשנה טובה תכתבו ותחתמו - גלויות 'שנה טובה' מאוסף המחבר, 2019, דוגמאות של גלויות 'שנה טובה' עם מוטיב המלאכים אשר יצאו בגרמניה כפי שמופיע בגלויה שלפנינו. הגלויה המוקדמת ביותר המופיעה בספרו הינה משנת 1897. לפנינו גלויה שהקדימה אותה כמעט ב 20 שנה!
כמו"כ גלויה זו איננה מופיעה ב "Past Perfect - The Jewish Experience in Early 20th Century Postcards" New York 1997.

9x14 ס"מ. איננה מחולקת בגבה. קרעים בשוליים השמאליים. פרט לכך מצב טוב.

אוסף מעניין של 10 כרטיסים וגלויות שנה טובה, וכרטיסים מצולמים עבריים - בהם נדירים. שנות ה–30 עד ראשית שנות ה־50.

גלוית 'שנה טובה' מצולמת עם מראות מארץ ישראל - ברכה מארץ ישראל, תל אביב 1939, כרטיס 'שנה טובה' נדיר עם ברכת שלום ושנה טובה - הפדרציה הציונית בטוניסיה - טוניס, כרטיסי שנה טובה מצולמים נדירים, כרטיס 'שנה טובה' נפתח עם תצלום של הכותל המערבי וברכה בצורת שיר בכתב ידו של מרדכי רזיאל (בעלה של חברת הכנסת אסתר רזיאל נאור), כרטיס מצולם - לשנה טובה תכתבו שנה שלישית למדינת ישראל, תצלום של יהודי בתוך גבולות בצורת מגן דוד, 'שנה טובה' ניצנים.

גדלים שונים. מצב כללי טוב מאד.

חמש גלויות 'שנה טובה', וכרטיס 'שנה טובה', מקומות שונים. ראשית המאה ה־20.

גלוית 'שנה טובה' מצולמת - תצלום המברכת על רקע איור של קבר רחל, תל אביב תרצ"ה [1935] - בגב הגלויה ברכות בכתב יד ביידיש; שתי גלויות "המשך" - מלאך אוחז בידו מאזניים ומברך לשנה טובה, הוצאת ווליאמסבורג - ניו יורק, ראשית המאה ה־20 ; 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב' - גלוית 'שנה טובה' נדירה עם ציור של שקי מטבעות בכספת פתוחה, ברכות גם בהונגרית, בגב הגלויה חותמת דיו מהעיר קלוז'; גלוית 'שנה טובה' עם תצלום מקום המקדש - לא מחולקת, נשלחה בדואר ב 1906; כרטיס שנה טובה "שנת עליה ובנין ארצנו".

מצב כללי טוב - טוב מאד.

29 גלויות 'שנה טובה', בהן נדירות. מקומות שונים, ראשית המאה ה־20.

ביניהן: גלוית 'שנה טובה' עם ברכות ביידיש - הוצאת רעזניק ורשה - ניו יורק, גלוית 'שנה טובה' עם מראות מארץ ישראל, גלויות עם איורי פרחים צבעוניים באיכות גבוהה עם ברכת 'שנה טובה' בעברית באנגלית ובגרמנית, מנהגים יהודים, גלויות 'שנה טובה' עם מראות נוף אירופאי מצוייר, גלויות בהוצאת וויליימסבורג, גלויה עם ברכת 'חנוכה שמח', ואחרות.

19 מתוכן נשלחו בדואר. מצב כללי טוב - טוב מאד.

12 גלויות וכרטיסי 'שנה טובה', בהן נדירות. אירופה וארצות הברית, מו"לים שונים - ראשית המאה ה־20.

ביניהן: גלוית 'שנה טובה' בהוצאת רעזניק ורשה - המשיח בא, גלוית 'שנה טובה' נדירה ובה עולה מארצות המזרח מניף בידו דגל ישראל בדרכו לארץ ישראל הוצאת 'צענטרל' ורשה (שתיהן אינן מופיעות ב Past Perfect - The jewish Experience in Early 20th Century Postcards ניו יורק 1997), 'לשנה טובה ברודער' - כרטיס שנה טובה נפתח עם ברכות ביידיש ל"אחי", 'שנה טובה' נפתחת עם ברכות מודפסות ביידיש ובגרמנית, כרטיסי שנה טובה פרחוניים בעיצובים מיוחדים, ועוד.

מצב כללי טוב מאד.

* "הקונגרס החמישי של הציונים בבזל, תרס"ב" - גלויה רשמית מהקונגרס הציוני החמישי שהתקיים בבזל ב 1902. ציורו של אפרים משה ליליאן - מלאך המורה ליהודי אזוק את הדרך לציון, איכר חורש והשמש העולה. קטלוג רימר מס' 6.

* הקונגרס הציוני השנים עשר - גלויה רשמית של הקונגרס הציוני ה־12 שהתקיים בקארלסבאד- 1921. היה זה הקונגרס הראשון שהתקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה. הגלויה נשלחה בדואר עם חותמת רשמית של הקונגרס. קטלוג רימר מס' 37.

שתיהן במצב טוב.

חמש גלויות ותמונות מוקדמות המציגות את תיאודור הרצל, הוצאות נדירות.

* דיוקן נדיר של בנימין זאב הרצל. אודיסה, 7 באוקטובר 1904, שלשה חודשים בלבד לאחר פטירתו. כרומו-ליטוגרפיה על קרטון. הרצל משלב ידיים, מסביב מסגרת מעוטרת, והכיתוב ברוסית: Доктор Теодор Герцль - 'ד"ר תיאודור הרצל'. למטה פרטי המדפיס, אישור צנזורה, המקום, השנה, וההוצאה. גודל: 17x12 ס"מ.

* Dr. Theodor Herzl גלויה לא מחולקת בהוצאת B. AUSKERIN ברלין, כפי הנראה יצאה בחייו של הרצל, סביב 1900.

* גלוית 'שנה טובה' עם דמות דיוקנו של הרצל לצד דגלי ישראל "תחל שנה וברכותיה", הוצאת ד. מארקאדיס ירושלים.

* ארז הרצל - גלויה מצולמת בהוצאת "לבנון" המציגה את העץ שניטע לזכרו של הרצל.

* תמונת הרצל בצדודית - חתומה מאחור - וינה 1937.

מצב כללי טוב מאד.

הקונגרס הבזילאי מאת ד"ר תיאודור הערצל, מתורגם ברישיון מיוחד מאת המחבר ע"י מיכל בערקאוויטש, הוצאת חברת אחיאסף, ורשה תרנ"ח 1897. מהדורה ראשונה בעברית של סיכומו של הקונגרס הציוני העולמי הראשון כפי שנכתב בידי הרצל עצמו. חותמת דיו של הספרייה בקובנה.

בשער נכתב: "עם תמונת המחבר ועצם כת"י וחתימתו בעברית", אך כפי הנראה לא צורפה תמונת הרצל למהדורות המודפסות. גם בעותק שנמצא בספריה הלאומית מופיע ללא תמונת המחבר.

מצורף הספר: Herzl lebt! Eine zionistische Broschüre. הרצל חי! קונטרס ציוני. ברלין 1933, חוברת אודות חייו של תיאודור הרצל עם נקודות ציון חשובות בחייו, תווי נגינה, ופרסום אודות פועלה של קק"ל וקרן היסוד.

16 עמ'. כריכה חדשה. מצב טוב.

ספעציעלע און אלגעמיינע רעליאסטיוויטעטס - טעאריע - , 'תורת היחסות הכללית והפרטית' - מהדורה ראשונה ביידיש של ספר האייקון של אלברט איינשטיין "תורת היחסות", תרגום: ק. גוטנבוים. הוצאת א. גיטלין, ורשה 1923.

תורת היחסות הכוללת את שתי התאוריות הפיזיקליות – תורת היחסות הפרטית ותורת היחסות הכללית – שפותחו על ידי אלברט איינשטיין בראשית המאה ה־20 אשר שינו את תפיסת העולם האנושית בכל הנוגע למושגי היסוד של הפיזיקה – זמן, מרחב, מסה ואנרגיה. מאז צאתו לאור תורגם למספר שפות, עוד קודם לכן, ורק בשנת 1923 תורגם לראשונה ליידיש, כשנה לאחר זכייתו של איינשטיין בפרס נובל לפיזיקה. המקור אשר שימש לתרגום מהדורה זו הינה מהדורת בראונשווייג 1920.

[2], IV [1], דף. 109 [3] עמ'. 22 ס"מ. כריכת קרטון ישנה. מצב טוב.

WELCOME ZIONISTS - דגל בד גדול אשר הונף בכנס הציוני הבינלאומי במלון בילטמור בניו יורק - "ועידת בילטמור" אשר התקיימה ב 6-11 במאי 1942. נדיר ביותר.

על הדגל נכתב באותיות גדולות בצבע כחול "ברוכים הבאים ציוניים" ומגן דוד במרכז. אותיות משי בצבע כחול על גבי בד כותנה לבן. הדגל נתלה לקבלת פניהם של הצירים הציוניים שהגיעו במיוחד לועידת בילטמור, אשר סללה את המשך המפעל הציוני [ראה להלן].

ועידת בילטמור, שהתקיימה בעיר ניו יורק במלון בילטמור בין ה-6 ל-11 במאי 1942, הייתה אירוע מרכזי בשעת גורל לעם היהודי. הוועידה, שאורגנה על ידי נשיא ארגון ציוני אמריקה, הרב אבא הלל סילבר, בשיתוף עם נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, חיים ויצמן, ויו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון. הועידה כונסה בהיעדר אפשרות לקיים את הקונגרס הציוני בתקופת מלחמת העולם השנייה, אולם נעשה מאמץ משמעותי לדמות אותה ככל האפשר לקונגרס, והשתתפו בה כ-600 צירים מ-18 מדינות. בועידה עלה מסר מרכזי ליהדות אירופה בשעתה הקשה ביותר: "מסר של תקווה ועידוד לאחיהם היהודים בגטאות ובמחנות הריכוז של אירופה הנשלטת על ידי היטלר" ותפילות ש "שעת השחרור שלהם אולי לא תהיה רחוקה" .
ועידת בילטמור קבעה אבן דרך בפתיחת המאבק שהוביל בן-גוריון להקמת המדינה היהודית לאלתר, על רקע אכזבה בתנועה הציונית מהספר הלבן של 1939, שהשלים את הנסיגה ההדרגתית של בריטניה ממחויבותה לעקרון הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. נוכח תלותה של בריטניה בסיוע האמריקני בזמן המלחמה, חשב בן-גוריון ב-1941 כי כל החלטה שתתקבל בעניין ארץ ישראל לאחר המלחמה תיעשה תוך מעורבות מכרעת של ארצות הברית, ולכן החל לחזק את קשריו עם המנהיגות הציונית שם, על מנת שזו תגביר את השפעתה על הממשל האמריקני כדי שיתמוך בתוכנית הציונית. באותה ועידה נקבעו שלשה סעיפים מרכזיים. א. פתיחת שערי הארץ לעלייה יהודית חופשית. ב. מסירת הפיקוח על העלייה ועל פיתוח הארץ באזורים הבלתי מיושבים לסוכנות היהודית. ג. דרישה להקמת "קהיליה יהודית" ("Jewish Commonwealth") ולמעשה, מדינה יהודית ריבונית בכל שטחה של ארץ ישראל (ללא חלוקה) שתשולב במערך הדמוקרטי שישכון בעולם עם תום המלחמה.
בנובמבר אותה שנה אישר הוועד הפועל הציוני בירושלים, ברוב גדול, את עיקרי התוכנית שהפכה למצע המדיני הרשמי של התנועה הציונית. בפתח תקווה ובתל אביב-יפו ישנם רחובות שנקראו על שם תוכנית בילטמור.

91x90 ס"מ. קילופי צבע קלים בחלק מהאותיות. מצב כללי טוב.

מעטפת קק"ל "האספה המכוננת למדינת ישראל ירושלים" עם בול דואר עברי, חתומה. על גבי המעטפה חתמו 12 מחברי האסיפה המכוננת (הכנסת הראשונה למדינת ישראל - חברי ה'ממשלה הזמנית').

החותמים:

* דוד בן גוריון (יושב ראש מנהלת העם וראש הממשלה הראשון)

* משה שרתוק (שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל וראש הממשלה השני).

* דוד רמז (שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל).

* יוסף שפרינצק (יו"ר הכנסת הראשונה).

* יצחק גרינבוים (שר הפנים הראשון של מדינת ישראל).

* חיים משה שפירא (שר הבריאות הראשון של מדינת ישראל).

* פרץ ברנשטיין (שר המסחר והתעשייה הראשון של מדינת ישראל).

* יצחק מאיר לוין (שר הסעד הראשון של מדינת ישראל).

* הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון (שר הדתות ושר לנפגעי המלחמה הראשון של מדינת ישראל).

* אהרן ציזלינג (שר החקלאות הראשון של מדינת ישראל).

* בכור-שלום שטרית (שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל).

* פנחס רוזן - פליכס רוזנבליט (שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל).

כל החותמים למעט שפרינצק חתמו גם על מגילת העצמאות, והיו גם חברי מועצת המדינה הזמנית שפעלה מ-14/05/1948 ועד ל-10/3/1949, מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. ע"ג מעטפה חותמת האספה המכוננת למדינת ישראל, ירושלים, 16.2.1949.

האספה המכוננת הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת".

12.5x15.5ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב מאד.

גיליון היסטורי של עיתון "ידיעות אחרונות", מיום: 29.11.47, הוצאה שניה (עתון הערב), המכריז על הקמת המדינה היהודית כפי שהוחלט באותו היום בכ"ט בנובמבר בעצרת האו"ם, כותרתו: "מדינה עברית, 33 בעד, 13 נגד, 10 נמנעים, 1 נעדר, נכשלו כל מאמצי הערבים לגרום לידי דחית ההכרעה ההיסטורית".

בכתבה הראשית דיווח נרחב אודות ההתרחשות במליאת האו"ם לקראת אישור תכנית החלוקה, והמזימות של הערבים פעם אחר פעם למנוע ולשבש את ההצבעה, וכן אודות הדיונים שקדמו להכרעה ההיסטורית.

קבלת הצעת תכנית החלוקה "החלטת כ"ט בנובמבר" בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות, התכנית זכתה לאישורה של הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ונדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל. התכנית סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל.

[1] דף, 50 ס"מ. מודבק למצע קשיח לתצוגה ולשמירה. מצב טוב מאד.

"גמול - משטרת פלשתינה תשלם פרסים למי שיוביל למאסרם של "הפושעים הבורחים" מכלא עכו ב- 4.5.1947". כרזה תלת לשונית - עברית, אנגלית וערבית, המבטיחה פרס כספי למי שיוביל למציאתם של האסירים היהודים אשר ברחו מכלא עכו "את הידיעות אפשר למסור בכל עת לכל שוטר או לכל תחנת משטרה". יולי, 1947.

מופיעים תמונותיהם ושמותם של הנמלטים היהודיים בשלש שפות:
שורה עליונה: דב בן-צרויה, שמחה עוזר, יואב לוי, יצחק ווילנציק, זלמן ברגמן, משה בן חיים ארמוני, מנחם אשר שיף, מנחם בינדר, נסים קשיש, יוסף נחמיאס.
שורה אמצעית משמאל: אברהם פודלון, משה צירון, חיים אנדר, חיים לוסטר, ירחמיאל רום, יעקב לוי, וולף רוזנברג, אברהם צפניה, יהושע זלטר, בנימין קפלן.
שורה תחתונה משמאל : חיים אפלבוים (מופיע במודעה כ"מבוקש" אך למעשה נהרג תוך כדי ניסיון הבריחה. אפלבוים חבר מחתרת שנטל חלק במבצעים נועזים, ביניהם ההתקפה על שדות התעופה הצבאיים הבריטיים (25.2.1946) ופיצוץ גשר נעמן ליד עכו (2.4.1946) במבצע פיצוץ בתי-המלאכה של הרכבת הבריטית בחיפה (17.6.1946) היה סגן מפקד הכוח. הפעולה עצמה הצליחה אך הנסיגה נכשלה, 11 לוחמים נהרגו וחיים עם 18 לוחמים ו-4 לוחמות נתפסו ובית-דין צבאי פסק לצעירים עונש-מוות שהומר לאחר מכן למאסר עולם. כאמור חיים נורה ונהרג בניסיון הבריחה), נסים גרשון, אברהם בכר, דוד מאירי, יוסף פרנקפורט, יהודה כץ, יהושע בקר, אהרון ווינטל, יצחק גנצוויך.

הפריצה לכלא עכו הייתה פעולת פשיטה של האצ"ל, שנערכה ב־4 במאי 1947, במהלכה כוח אצ"ל שהתחזה לפלוגת הנדסה בריטית פרץ את חומות כלא עכו ואסירים רבים שהיו כלואים נמלטו. בנמלטים נמנו 41 אסירי אצ"ל ולח"י, שישה מתוכם נהרגו בנסיגת הכוח ושמונה נוספים נתפסו והוחזרו לכלא. 27 מתוכם הצליחו לצאת לחופשי בהם מפקדים בכירים באצ"ל דוגמת איתן לבני. הכוח הפורץ מנה 34 לוחמים, שלושה מהם, בהם מפקד הפעולה דב כהן, נהרגו בעת הנסיגה. שלושת לוחמי האצ"ל - מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס, שנעצרו על ידי הבריטים הוצאו בהמשך להורג, ושני הנותרים, אמנון מיכאלוב ומנחם אוסטרוביץ נידונו למאסר עולם. הפעולה ההירואית זכתה להדים בכל העולם, והייתה לה השפעה מורלית חזקה על היישוב העברי בארץ ישראל ועל סלילת הדרך במאבק להקמת המדינה. הפעולה פגעה קשות ביוקרתם של הבריטים, והיא השפיעה על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.

כרזה נדירה. למיטב ידיעתנו לא הופיעה מעולם במכירות פומביות. העותק שבספריה הלאומית מלא קרעים והדבקות, לפנינו עותק מושלם.

40x30 ס"מ. הכרזה נתונה בלמינציה לשמירה. מצב טוב מאד.

"קצת פרטים מפרשת הגירוש" - כרוז המתאר את הובלתם וגירושם של מעפילי אוניית אטלנטיק מבית הכלא בעתלית דרך נמל חיפה לאי מאוריציוס. פורסם מטעם משמר הישוב. 12.12.1940, שלשה ימים לאחר גירושם של המעפילים מהארץ.

כרוז מחריד שהתפרסם זמן קצר לאחר גירוש מעפילי אוניית אטלנטיק, ומתאר לפרטים את האופן בו הבריטים תפסו בכח את העולים, והובילו אותם לספינות בדרך לגרושם מהארץ לאי מאוריציוס. הכותב מתאר כיצד: "ביום א' החלו כוחות משטרה רבים עם קציני צבא ומשטרה שונים נוהרים למחנה ההסגר של המעפילים בעתלית. השוטרים הבריטים היו מזויינים באלות ובמגלבים...כוחות צבא ומשטרה פרצו אל צריפי המעפילים ופתחו במלחמה נגד הנשים, הזקנים, הילדים, והמבוגרים שבמחנה. האלות והמגלבים פעלו ללא כל הבחנה כלפי הגיל והמין... ההתאבקות נמשכה שעות, וארבעה שוטרים היו סוחבים על שמיכות אדם אחד, ערום, פצוע, זב דם. וככה הוטענו העולים באוטומובילים צבאיים מכוסים והוסעו לנמל דרך שער מיוחד לפני המבוא אל העיר..." . לאחר שעות של האבקות הובאו המעפילים קרועי בגדים לנמל חיפה לקראת גירושם מהארץ לאי מאוריציוס בו שהו במשך כחמש שנים. הכורז חותם: "למרות המלחמה והצנזורה ימצא הישוב דרך להעביר דברו אל העולם ולהעמיד את הפושעים הממונים על הנהלת הארץ לפני כס המשפט".

חשוב לציין שרבים מאלה אשר הגיעו ארצה על סיפונה של אוניית אטלנטיק היו יהודים מרומניה אשר הצליחו להימלט מאימת השלטון הנאצי, וגם כך כבר עברו תלאות רבות בדרכם ארצה. האוניה הגיעה לארץ לאחר השתלטותם של המעפילים עצמם עליה. "מילוס" ו"פאסיפיק" שהפליגו במקביל אליה, הגיעו ראשונות לארץ ונתפסו על ידי כוחות צבא בריטיים. הבריטים ריכזו את מעפילי האוניות באוניית הגירוש "פאטריה", מתוך כוונה להובילם לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. מעפילי ה"אטלנטיק" שנשארו בחיים כתוצאה מפיצוץ הספינה בידי ה"הגנה", נשלחו ב-9 בדצמבר 1940 לאי מאוריציוס.

17X23 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.

THE STORY OF THE ARAB LEGION - הסיפור של הלגיון הערבי מאת Brigadier John Glubb, הוצאת Hodder & Stoughton, לונדון 1948 - מהדורה ראשונה. מלווה בתצלומים נדירים רבים של חיילי הלגיון באימונים ובפעילות מבצעית, ומפות. אנגלית. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית, הכל בשלמות.

המחבר, קצין בריטי אשר הצטרף בעצמו ללגיון הערבי בשנת 1931 סוקר את סיפורו של הלגיון החל מהקמתו בשנת 1921 מההיבט הצבאי (הלא פוליטי). חלק ניכר מהספר מוקדש לחלקם של הבדואים כלוחמי הלגיון. הספר נכתב עבור האוכלוסייה הבריטית אשר לא הכירה את תרבותם ואת דרך חייהם של הערבים אשר הרכיבו את הלגיון, על מנת להציג בפניהם מקרוב ובאופן בלתי אמצעי את תרבותם, ואת הדרך בה עיצבו את "החייל הערבי". המחבר שהה בארצות ערב בכלל במשך 27 שנים, ובספר הוא מביא תצלומים רבים נדירים מאוספו הפרטי - תצלומים חשובים של חיילי הליגיון בפעילותם השוטפת, מרביתם על פני עמוד שלם.

371 עמ'. 23 ס"מ. מעט כתמים. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. קרעים בחלקה התחתון של המעטפת - הושלמו בנייר תומך. מצב כללי טוב - טוב מאד.

RESOLUTION adopted by the Central Conference of American Rabbis at chicago ill, july 4th, 1918, Anent the BALFOUR DECLARATION. החלטת הועידה המרכזית לרבנים באמריקה... כתגובה להצהרת בלפור, שיקאגו, 4 ביולי 1918.

דף מודפס ובו תגובתו הרשמית של איגוד הרבנים הרפורמים בארה"ב להצהרת בלפור, המתנגדים באופן עקרוני לרוח ההכרזה. פורסם כשבעה חודשים לאחר מועד החתימה על הצהרת בלפור. הרבנים מוקירים תודה על הרצון הטוב העולה מן ההצהרה, אך מביעים הסתייגות מהסעיף הקובע כי ארץ ישראל היא ארץ הלאום של העם היהודי. ליהודים כמו לכל שאר הדתות הזכות לחיות בשוויון בכל מדינה בעולם, ואין ליחס להם זיקה לחבל ארץ אחד יותר מלחבל ארץ אחר. וכותבים במפורש: "אנו מתנגדים לרעיון שפלשתינה צריכה להיחשב כארץ הולדתם של היהודים" , ומוסיפים כי היהודים באמריקה הם חלק מהאומה האמריקאית, וכי "האידאל של היהודי אינו הקמת מדינה יהודית" , וכי יעודו של העם היהודי הוא "להעיד על אלקים" בכל חלקי העולם.
ההצהרה חתומה בדפוס על ידי אדוארד נ. קאליש היושב ראש ו-18 רבנים נוספים, והיא אף נשלחה לקבינט הבריטי.

הועידה המרכזית של הרבנים האמריקאים (The CCAR) נוסדה בשנת 1889, והינו ארגון הרבנים הרפורמים הגדול והותיק בארה"ב. העמדה המוצגת במסמך שלפנינו אפיינה את עמדת התנועה הרפורמית בתקופתה ה"קלאסית" [1870-1918], אשר נקטה בתפיסת השליחות האוניברסלית, ולאור זאת התנגדה לתנועה הציונית. בשנים שבין שתי מלחמות העולם השתנתה עמדתה של התנועה הרפורמית כלפי הציונות. השינוי נבע מהתפתחויות רחבות בתוך התנועה הרפורמית ומחוצה לה, והיה קשור בראש ובראשונה בבדק בית כללי שערך דור חדש של מנהיגים רפורמיים בתנועה ובמטרותיה. בארצות הברית בכללה נעשתה האידיאולוגיה הציונית מקובלת יותר, בעיקר בזכות הגותו של שופט בית המשפט העליון לואיס ברנדייס, בן בית בחוגים הרפורמים, אשר הציג את הציונות כחלק מעמדה יהודית גאה במסגרת פטריוטיזם יהודי אמריקני. ובעיקר לאור העובדה כי התנועה לא יכולה היתה להתנגד לחזון המדינה היהודית שעם השנים הפך יותר ויותר למציאות הקרובה לעין, עד שנתממשה לעובדה קיימת.

[1] דף (מודפס בצד אחד), 21.5 ס"מ. מצב טוב.

לוחמי חרות ישראל - עלון מחתרתי מס' 1 שיצא בדצמבר 1946. אנגלית. הדפסת סטנסיל. נדיר.

פרסום פנימי של ארגון הלח"י בו ניתוח עומק של יחסי הכוחות - בריטים - ערבים - יהודים, תמונת המצב והיחס לניצולים שהגיעו לארץ לאחר השואה, רשימה של פעולות איבה של ערבים נגד יהודים בארץ ישראל, ההשפעה של מדינות העולם על הנעשה בארץ ישראל, תכניות פעולה מחתרתיות, ועוד. בכל עמוד בעלון ניכרת הגבורה והעזות של הארגון שראה עצמו מוביל המאבק למדינה עברית, ולא חשש מדבר.

11 עמודים. מצב טוב מאד.

"הננו נגשים להוציא מדי פעם בפעם ביולטינים על הנעשה בשורות העובדים הציונים הכלליים בארץ ישראל וחבריהם בגולה..." - ארגון העובדים הציונים הכלליים בארץ ישראל, המזכירות הארצית. ביולטין מספר 1, תל אביב, ח' כסלו תרצ"ט 1.12.38 - עלון פנימי לחברי "העובד הציוני" - הגיליון הראשון שהוציא הארגון בארץ ישראל. נדיר. הדפסה במכונת כתיבה.

הגיליון הראשון מדווח על מספר אירועים חשובים שהתקיימו באותה העת: מספרי העולים שנקלטו בישובים השונים, בני נוער מקבוצת "עליית הנוער" אשר עלו מאוסטריה לנהלל, חברי הארגון שנשלחו לקטיף ברחבי הארץ, סידור ראשוני של מעונות לנשים העובדות, הקמת שכונת עובדים ציונים כלליים ברחובות, הקמת גרעין התיישבות בקיבוץ תל - יצחק, הקמת שיעורי ערב לשפה העברית, תנועת הנוער של האירגון והקמת העיתון "מדורות", יזכור לחללי האירגון שנפלו בשמירה על הארץ, תוך ציון העובדה כי: "חברי הארגון משתתפים כמעט כולם בחזית השמירה לכל צורותיה", ועוד.

הביטוי "ציונים כלליים" ניתן במקור לחוגים במסגרת התנועה הציונית ולצירי הקונגרסים שהיו במרכז המפה ולא היו חברים במפלגה כלשהי, חלקם חברי ההסתדרות. בשנת 1935 התפלגה התנועה ל"ההתאחדות העולמית של הציונים הכללים" (קבוצה א') שתמכו במדיניות ויצמן ביחס לבריטניה ופעלה גם במסגרת ההסתדרות הכללית של העובדים, ול"הברית העולמית של הציונים הכללים" (קבוצה ב') שהתנגדו למדיניות ויצמן ותמכו בהקמת ארגון עצמאי של עובדים ציונים כלליים בארץ ישראל. לאחר קום מדינת ישראל הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי תנועת הליכוד.

[3] דף. 33 ס"מ. מצב טוב.

Nachdem Seine königliche Majestät in Preußen - 'אחרי הוד מלכותו בפרוסיה' - צו מלכותי אנטישמי, האוסר על היהודים להלוות בריבית לגויים, וקובע עונשים ליהודים שיעברו על התקנה. הלברשטט, 24 בנובמבר 1714. גרמנית.

לאחר שהתקבלו ידיעות כי היהודים... לקחו ריבית מנתינים נוצרים, ובכך גרמו להתרוששותם, נגזר כי נאסר על היהודים בלייפיציג ובכל המחוזות והמדינות הסמוכות לקחת ריבית שנתית העולה על 10% מההלוואות, כך שהריבית החודשית לא תעלה על 1%. יהודי שילווה בריבית גבוהה יותר, או לא יהודי שיסכים לקבל הלוואה כזו, צפויים לעונש קשה. על עושי דבר המלך לפקח בכל מקום ומקום כי התקנה נשמרת. נסיכות הלברשטט, 24 בנובמבר, 1714.

[1] דף נייר עבה. 41x32 ס"מ. סימן קיפול. כתמים. מצב טוב.

חמשה גליונות מוקדמים של העיתון האנטישמי הארסי La Libre Parole בעריכת העיתונאי התועמלן האנטישמי אדוארד דרימון מייסד הליגה האנטישמית בצרפת. חודשים שונים בשנים 1894-1895.

בשערי הגיליונות ובגב כל גיליון קריקטורה אנטישמית גדולה המתארת את השתלטות משפחת רוטשילד היהודית על ההון הצרפתי, ואת הכלכלה הצרפתית הכלואה בידי היהודים, והיהודים המתעשרים על חשבון המעמד הנמוך.

השבועון
"לה ליבר פארול" (La Libre Parole; "המילה החופשית") יצא לאור כשבועון על ידי העיתונאי אדוארד דרימון (1844-1917). בשער כל גיליון קריקטורה אנטישמית גדולה מודפסת בצבע. בחלקו העליון של עמוד השער של כל גיליון הופיעה הסיסמה: "!La France aux Français" - 'צרפת לצרפתים'. בעמודי הפנים מאמרים אנטישמים בגנות היהודים, ובסכנה המאיימת על צרפת מנוכחותם.

עיתונו של דרימון היה הראשון לפרסם את דבר מעצרו של אלפרד דרייפוס ב 1 בנובמבר 1894 - בעמוד הראשון של העיתון הופיעה הידיעה על מעצרו של דרייפוס. דרימון התגאה בתרומת מאמריו ועיתונו למניעת מה שכינה "נפילת צרפת בידי היהודים". הארסיות האובססיבית של מאמרי דרימון בימי פרשת דרייפוס עוררה עלייה ניכרת במכירות עיתונו, שהגיע הפעם לתפוצה בת מאה אלף עותקים. דרימון הפך בזמנו לפופולרי על ידי מסריו המסיתים נגד היהודים והקפיטליזם, ועל ידי דיבורו הלוחמני והמלהיב את ההמונים והתגאה בכך שנעשה מעין "אפיפיור של האנטישמיות". להשקפותיו היו הדים גם מעבר לגבולות צרפת, והן השפיעו כעבור עשורים אחדים על מדיניות משטר וישי ועל משתפי הפעולה עם הנאצים בצרפת בעת מלחמת העולם השנייה.

5 גיליונות שלמים 38 ס"מ. מצב כללי טוב.

כרזות מס' 13, (ינואר 1900), 15 (ינואר 1900), 18 (פברואר 1900), 49 (נובמבר 1900), מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז. הדפסים ליטוגרפים צבועים ביד. חתומות בדפוס V. Lenepveu. צרפתית.

הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן.

גודל: 65x50. בחלקן קרעים קלים בשוליים. מצב טוב.

אוגדן מפואר ובו ארבעה תצלומי פספורט מקוריים של תומכיו הגדולים של אלפרד דרייפוס אשר הביאו לזיכויו במהלך הפרשה שטלטלה את צרפת ואירופה כולה. [צרפת סביב 1900]. התצלומים מודבקים ללוחות קרטון ממוסגרים ידנית, ומוגנים בנייר פרגמנט.

תצלומים משמאל לימין:

* דמאנז' אדגר [1841-1925] פרקליטו של דרייפוס במשפט הצבאי ב 1894. ייצג את דרייפוס במשפטו של אסתרהאזי. במהלך המשפט שימש כסניגור יחד עם לאבורי. השניים היו חלוקים בדעתם ביחס לאסטרטגיה של ההגנה.

* לאבורי פרנאן [1860-1917]. פרקליט מומחה למשפט פלילי. נודע בהתנהגותו הראוותנית. הגן על זולא ב 1898 וכן על דרייפוס במשפט ברן.

* סגן אלוף מרי ז'ורז' פיקאר [1854-1914]. עבד במיניסטריון המלחמה, נכח במשפטו הצבאי של דרייפוס ב 1894, מהראשונים שחשדו במכתביו המזוייפים של אסתרהאזי, מה שהביאו לפנות לממונים עליו לדרוש מחדש את פתיחת תיק דרייפוס, הוא שוחח על כך עם פרקליטו לבלואה, שהביא את הדברים לידיעתו של שרר קסטנר. פיקאר נשלח לכלא ופוטר מן הצבא. ב 1906 לאחר זיכויו של דרייפוס, הוחזר לשירות.

* כפי הנראה ז'אן לאון ז'ורס [1859-1914] מראשוני הסוציאל-דמוקרטים בצרפת. היה מראשי המחנה שדרש משפט חוזר לדרייפוס. ניסה למנוע את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ונרצח בשל כך על ידי לאומן צרפתי.

תצלומים בגודל פספורט זהה: 2x2 ס"מ. תיקייה 24x18 ס"מ. מצב כללי טוב מאד.

15 גלויות מצולמות Real-photo מטקס הכבוד שנערך לאלפרד דרייפוס בחצר ה ECOLE MILITAIRE לאחר זיכויו המוחלט ב 1906.

בין הגלויות: חיילי מסדר הכבוד הצרפתי ממתינים לדרייפוס בצאתו לטקס, דרייפוס מובל בכרכרת הכבוד בדרך לטקס הכבוד, דרייפוס שבע רצון משוחח עם גנרלים לאחר שהושבו אליו דרגותיו, מסדר הכבוד מזוויות צילום שונות (ביניהן גלויה נדירה בצבע "השבתו של דרייפוס"), הגנרל ז'יאן שבע רצון לאחר הענקת צלב לגיון הכבוד לדרייפוס, מקורבים וגנרלים חוגגים, ועוד.

ב 12 ביולי 1906 ביטל בית המשפט לערעורים את פסק הדין של בית המשפט ברן. יום לאחר מכן האסיפה הלאומית מחליטה ברוב קולות להשיב לדרייפוס ולפיקאר את דרגות הקצונה שנשללו מהם, ובנוסף להעלות את דרייפוס לדרגת רב סרן ולהעניק לו את אות לגיון הכבוד. ב 21 ביולי נערך בחצר ה ECOLE MILITAIRE טקס כבוד בנוכחות אנשי הצבא, משפחתו, וידידיו הקרובים, כתשובת המשקל על טקס ההשפלה שנערך באותו מקום בדיוק 11 שנים קודם לכן בו הוסרו דרגותיו לאחר אישומו בבגידה במולדת.

בשש גלויות נעשה שימוש. מצב כללי טוב מאד.