Dora-la-mort. De la Résistance à la Libération par Buchenwald et Dora - המוות בדורה, מהתנגדות לשחרור בבוכנוואלד - דורה, מאת Andres Pontoizeau, טור 1947 - עותק עם הקדשת המחבר לד"ר מרשאן. צרפתית. עדות מוקדמת וחשובה מאסיר מחנה בוכנוואלד אנדרס פונטוזיאו אשר הוא בתוך 7 אסירים בלבד שרדו את התופת מתוך כ 1000 אסירים אשר הגיעו איתם למחנה ונרצחו בידי הנאצים.
הספר מלווה בתצלומים של מראות קשים מהמחנה, תצלום פורטרט של המחבר, תצלומים של חבריו לתנועת ההתנגדות, ועוד. המחבר אנדרס פונטוזיאו [1903-1981] יליד הקומונה הצרפתית Les Sables d'Olonne. עד מלחמת העולם שימש כמפקח על החינוך היסודי בכמה מקומות בצרפת. בזמן מלחמת העולם השנייה חתר תחת ממשלת פטן וחבר לארגונים חשאיים מתנגדי המשטר, והיה לפעיל התנגדות בולט. היה אחראי על איסוף מידע מסווג הנוגע לכוחות הכיבוש, במסגרת תפקידו זה קיים מגעים שבועיים עם סוכנים אשר הגיעו מפריז. לאחר שהגסטפו הצליח להשתיל בארגונו סוכן חשאי הוא נתפס בתחנת בורז'. משם הועבר למחנה קומפיין שם היו התנאים נוחים יחסית, ולאחר מכן נלקח לבוכנוואלד בספטמבר 1943 שם שהה כמעט שנתיים - הקשות ביותר בחייו, עד השחרור. בספר הוא מתאר לפרטים את מסע העינויים שעבר מרגע תפיסתו, ואת תקופת מאסרו הקשה בבוכנוואלד. בבוכנוואלד הוא עבד בעבודות כפייה באתר סמוך למחנה בקידוח מנהרות ובהובלה של עצים כבדים. באחד הפרקים בספר אשר כותרותו "יום במנהרה" מתאר המחבר לפרטים את הסבל הנורא שעברו הוא וחבריו האסירים, כאשר הוא מפרט את מסע העינויים שעברו במשך יום אחד, שכמוהו היו רבים. בכל אותם חודשים הוא ניזון מקערת מרק אחת פעם ב 24 שעות, כאשר העבודה עצמה נעשתה 18 שעות ברציפות. לאסירים אשר דיממו במקומות שונים במהלך העבודה אסור היה לעצור את הדם. אסירים שנתפסו נחים במהלך העבודה נורו במקום. אסור היה להפסיק לעבוד. היו אסירים שעבדו במשך כל היום בתוך המנהרה שהיתה נעולה בדלת עץ, ורק בלילה יצאו החוצה, כך שבמשך קרוב לחצי שנה לא ראו כלל את אור השמש, כאשר התמותה גברה מחודש לחודש. בפרק אחר תחת הכותרת "הסבל הפיזי", מתאר המחבר את צורות ההתעללות הסדיסטיות בהן נקטו שומרי הקאפו באסירים.
הדוח הזה הינו אחד התיעודים החשובים שנכתבו אי פעם באשר לזוועות המחנות, משום שהם מקיפים את הזוועות של הנאצים כלפי קבוצה קטנה יחסית של אסירים במקומות מרוחקים יותר מלבו של בוכנוואלד. בסוף הספר מתאר פונטוזיאו בפרטות את הסיטואציה הנוראה בזמן השחרור, כאשר אסירים רבים שהיו בין חיים למוות שוועו לעזרת האמריקאים, אך לא היו מספיק תרופות, ואף היה מחסור ברופאים, וכך רבים מהם מתו לאחר שהמחנה כבר שוחרר בפועל. המחבר ועוד קבוצת אסירים קטנה הגיעו לכפר קטן בצרפת בכוחות עצמם שם פגשו חיילים מהקומנדו הצרפתי אשר דאגו לבריאותם וטיפלו בהם. בסוף הספר מסכם המחבר: "הגענו כ 1000 איש לדורה... היום אני מסתכל סביבי, נשארנו 7 בלבד...", ומבקש את נקמת צרפת בגרמנים.
145 [1] עמ'. 19 ס"מ. מצב טוב מאד.
