מכירה פומבית 09

שתי גלויות רשמיות שיצאו לרגל הקונגרס הציוני השנים עשר - שהתקיים בקרלסבאד ב 1921.

* יהודי בטלית אוחז בידיו ספר תורה ציור מאת יעקב שטיינהרט, חתומה בלוח. לא נשלחה בדואר. קטלוג רימר מס' 37.

* 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי' - סבל ותקוה. ציור מאת יוסף בודקו המתאר את היהודי הסובל בגלות אל מול הצמיחה של הגאולה. חתומה בחותמת דואר רשמית של הקונגרס, נשלחה בדואר ב 1921. רימר מס' 38.

מעט כתמים. מצב טוב.

תקנות עדת הספרדים בחברון - ראש חדש שבט תרצ"ז [1937] הדפסה במכונת כתיבה. נכתבו ותוקנו בזמן שלא נשארה בעיר חברון כמעט נפש יהודית אחת!

בין התקנות המופיעות: "פלטרין החברה הוא באפן זמני בירושלם ויועבר לחברון כשהישוב היהודי ישוב לשם , מטרות החברה הן: ... להשיב לקהילת חברון פליטיה אשר עזבוה מחמת דוחק העתים ולספק להם כל צרכיהם הרוחניים והדתיים. .. לבחור ברב ראשי ולארגן מחדש את הרבנות ובתי דין צדק... לשמור על קברות הקדושים ושאר מקומות הקדושים שבחברון... החברים: כל יהודי ספרדי למעלה מגיל י"ח שנה שהוא תושב חברון או היה תושב חברון יכול להתקבל כחבר לחברה...פעם בשנה תתכנס אסיפה כללית של החברה...".

בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים. אב בית הדין של עדת הספרדים האחרון בחברון עד לפרעות תרפ"ט היה הקדוש רבי חנוך חסון [תרכ"ז-תרפ"ט 1867-1929]. בפרעות תרפ"ט, נרצחו רבי חסון ורעייתו קלרה בביתם במהלך טבח חברון. שלושה ימים לאחר הטבח החליטו השלטונות הבריטיים לחסל את היישוב היהודי בחברון. שרידי הקהילה היהודית בחברון הועברו לירושלים, וכן גם ישיבת "כנסת ישראל" הלא היא "ישיבת חברון" המפורסמת. רכושם ובתיהם של היהודים נבזזו בידי הפורעים. בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ונבנה עליו דיר עזים. גם בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס. היישוב היהודי בחברון חוּדש לזמן מה בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות שמנו כמאה שישים נפש. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת). במפרט התקנות שלפנינו נעשה ניסיון ראשון להשיב את העדה הספרדית לעיר בדמות תקנות לעתיד לבוא, לכשישוב היישוב הספרדי לעיר, מה שהתרחש בפועל רק לאחר כיבושה מחדש במלחמת ששת הימים ב 1967.

[7] דף. 33 ס"מ. מצב טוב - טוב מאד.

"... נהרג בימי המהומות בחברון ביום 24 באוגוסט 1929, בהתאם לחוק אנחנו תובעים את כופר נפשו של הנהרג..." - תיקייה ובה עשרות מסמכים בהדפסת סטנסיל ובכתב יד שהוגשו כתביעה כנגד ממשלת פלשתינה בעבור נפגעי פרעות תרפ"ט בחברון כחודש לאחר הפרעות, כולל פירוט אודות הנרצחים והנשדדים, אומדן הנזקים בנפש וברכוש, וגובה הפיצויים הנדרש. בין היתר מופיעים מסמכים חתומים בידי ראשי הקונסוליה האמריקאית באשר לתביעות נזקים מקרובים אמריקאים של נפגעי הפרעות, ועוד. תקית עו"ד מלאה מסמכים לא ידועים בעלי חשיבות היסטורית עליונה המופיעה כאן לראשונה.

המסמכים הראשונים עוסקים בחוק הע'ותומאני בעניין פיצויים עבור נרצחים, ותקנות תביעות אודות רכוש שנגזל, בהמשך כמה מסמכים מטעם הקונסוליה האמריקאית באשר לתביעות פיצויים כנגד ממשלת פלשתין בגין הפסדים שנגרמו לתובעים אמריקאים במהלך פרעות תרפ"ט כולל רשימות שמות של הניזוקים ואומדן הנזק, חתומים בידי הקונסול האמריקאי. מופיעים דפים עם שמות 'נשדדים' ו'הרוגים' בכתב יד ובמכונת כתיבה, הכוללים את גובה הפיצויים הנתבעים מממשלת פלשתינה בגינם, ודפים בהם חילופי דברים בין הקונסוליה האמריקאית לבין העורך דין שטיפל בתיקי התביעות. כמו"כ מופיעים תשעה דפי תביעה שכותרתם: "מהומות 1929 - תביעה לפיצויים". בכל דף שם התובע - בדרך כלל קרוב משפחתו של הנרצח, ופירוט אודות הנרצח, האופן שבו נרצח, פירוט של החפצים שנשדדו בידי הפורעים הערבים - מתי בדיוק נקנו, צבעם וגודלם. בהם: דף תביעת פיצויים עבור נרצחים ששהו בביתו של רבה של חברון אלעזר דן סלונים - יעקב וקסלר והרב זאב ברמן "מקום הנזק: בית אלעזר דן סלונים חברון, ניזוק על ידי: רוצחים ערבים, הרב זאב ברמן נהרג בימי המהומות בחברון ביום 24 באוגוסט 1929, בהתאם לחוק אנחנו תובעים את כופר נפשו של הנהרג" , כמו"כ מופיעים שלשה דפי תביעה עבור משפחות נרצחים בבית בצלאל לזרובסקי בחברון, תביעה על נרצחים בבית נחמן סגל, בית צבי יוסף קידלשטיין, תביעת כופר נפש עבור הנרצח אברהם שפירא, וכן תביעת שוד שהגיש יעקב מאיר ברנשטיין, שבני משפחתו נשדדו בפרעות.

[58] דף. תקייה: 35 ס"מ. מצב כללי טוב - טוב מאד.

"מטרת קהל עדת הבוכארים בירושלם היא לנהל את כל ההקדשות אשר הם עומדים או יעמדו תחת רשותה של חברת עדת היהודים הבוכארים שנרשמה לפי חוק האגודות העותומני ... אצל מושל מחוז ירושלם או שנעשו או נוסדו לטובתם ולהנאתם של חברי עדת היהודים הבוכארים בירושלם או חלק מהם..." - תקנות וטיוטות של תקנות שנקבעו על ידי ראשי קהילת הבוכרים בירושלים: רבי אברהם אמינוב ( רבה ומנהיגה של הקהילה הבוכרית בירושלים עד פטירתו בשנת תרצ"ט) , משיח בורכוף (סוחר ועסקן ציבור יהודי-בוכרי בירושלים. ממייסדי בית היתומים הספרדי ומנהלו וציר באספת הנבחרים הראשונה) , רחביה מוסאיוב (סוחר תכשיטים יליד ירושלים אביו של המולטי-מיליונר הנודע שלמה מוסאיוף) , וידידיא מירזאיוף (חתומים בדפוס) שנות ה־20 וה-30. אוסף חשוב של מסמכים מוקדמים הנוגעים להקדשות של הקהילה הבוכרית בירושלם. הדפסה במכונת כתיבה.

תקנות מוקדמות אשר לא נתפרסמו עדנה, אשר נועדו להסדיר את מעמד ההקדשות - המבנים של בני העדה שהוקדשו מדורות קודמים, בהתאם לדיני ישראל, בין היתר נקבע כי יותר לוועד להושיב בהקדשות חינם עניים הגונים מתוך עניי היהדות הבוכרית תוך הדגשה: "ההנהלה לא תהיה רשאית למכור או למשכן או להעביר הקדשות כאלה או חלק מהם אפילו לצורך גדול בשום זמן מן הזמנים", כמו"כ נקבעו שמות העומדים בראש ההנהלה (השמות שלעיל), והודגש כי הם יעמדו בראש למשך כל ימי חייהם, מופיעות תקנות המסדירות את הכנסות החברה, קיום אסיפות, ועוד. בנוסף מופיע מסמך שהוגש לנציב מחוז ירושלם בחודש אב תרפ"ט לבקשה לשינוי חלק מהתקנות עליו חתומים (בדפוס) ראשי הקהילה הבוכרית, וכן מסמך 'הצהרה בקשר עם יצירת חברה' המאשר את ועד בתי ההקדשות כחברה רשומה מאוגוסט 1929. ומסמכים נוספים מטעם ממשלת פלשתינה בעניין זה, ועוד.

חיי שכונת "רחובות" המכונה כיום 'רחובות הבוכרים' התנהלו בפיקוח וועד השכונה אשר רבי אברהם אמינוב עמד בראשו, הוועד זכה לתמיכת מוסדות השלטון המקומיים ונהנה מיוקרה רבה בקרב בני הקהילה בארץ ומחוצה לה, פעילות הוועד הייתה רחבה וסיפקה את כל צורכי התושבים.
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 פעל הוועד רבות למען בניית השכונה ומוסדותיה, בתקופה זו נבנו בשכונה בנייני פאר ובניהם "הארמון", בית דוידוף (אשר שימש כמשכנה של הגימנסיה העברית), בית משהיוף (אשר היה הבית הגדול בשכונה, כחמישה דונמים שטחו), בית שמחיוף ועוד. על מנת לאפשר גם לבני הקהילה מעוטי היכולת לגור בשכונה הוקמו 25 בתי דירות אשר היו כמעין "שיכון" ומחירן היה נמוך ממחירו של בית פרטי וכן הוקמה במרכז השכונה חצר אשר כולה נבנתה מכספי הקדש ואשר פעלו בה חמישה בתי כנסת, ישיבות, תלמוד תורה של הקהילה ובור מים גדול אשר שימש את תושבי החצר הרבים. הוועד דאג לסלילת כבישים ונטיעת עצים בשכונה, שהינה עד ימינו אחת השכונות המפוארת בירושלים ובישראל בכלל.

[40] דף. נתונים בתקיה המקורית משנות ה־30. תקנות העדה מופיעות בכמה עותקים בנוסח כמעט זהה עם תיקונים שונים בכתב יד או בדפוס בכל מסמך. מצב כללי טוב מאד.

שלשה מסמכי תביעת החזרת שטח שנגזל, שהוגשו למשרד לרשום תביעות חוץ - על אדמות יהודיות שנגזלו במלחמת העצמאות 1949 ו - 1953.

* מסמך תביעה על 'בית מגורים מורכב מחצר גדולה (100 ממ"ר) ושתי בריכות שחיה זורמות לתוכן, והמבנים שמסביב 10/12/1949. הבית נמצא בדמשק העיר ברובע היהודים ברחוב שוק אל ג'ימעה מס' 38. הבעלים: ירושה של יעקב לניאדו. התובעים: "האחים דוד ויוסף לניאדו" - בניו של יעקב לניאדו. המדינה הנתבעת: סוריה. בהערות למטה: "רכוש זה נמסר על ידינו לאחד הדיירים ושמו: סמרי סמקה (יהודי) מלפני שש שבע שנים בערך. עם פרוץ המלחמה לא קבלנו כל ידיעה נוספות לא מהבא כח ולא ממה שנעשה בבית...". מצבו הנכחי של הבית: "גרים בו דיירים יהודים וארמנים, ואנו לא מקבלים כל שכר מהם...".

* מסמך תביעה על אדמת 'מירי' שבכפר ביר נאבלאלה מיום 23/7/1949: כרם איסארק. התובע: דוד ויסנשטרן. המדינה הנתבעת: "השטח של ארץ ישראל הנתון לשלטון הלגיון הערבי".

* מסמך תביעה על אותו שטח אדמה כשלש שנים לאחר מכן ב 29/10/1953. התובע: דוד ויסנשטרן. המדינה הנתבעת: "ממשלת ירדן".

[3] תעודות מודפסות שמולאו בכתב יד בידי התובעים. גודל זהה: 44x33 ס"מ. כתמים, מצב טוב.

4 כרזות תעמולה נדירות מטעם קק"ל בשטרסבורג, המתארות את פעילותה של קק"ל וקוראות להצטרף למפעלה הגדול בתרומה ובפעילות, וכרטיס הקורא להצטרף למפעל 'הקופסה הכחולה' של קק"ל בשטרסבורג. צרפתית.

הכרזות מלוות בתצלומים מהמפעל הציוני בארץ ישראל, אחת הכרזות כתובה יידיש ובמקביל צרפתית.

בגב הכרזה, כיתוב בכתב יד מתקופת ההדפסה.

ארבע הכרזות בגודל זהה: 27x22 ס"מ. גודל הכרטיס של 'הקופסה הכחולה' 14x10 ס"מ. מצב טוב מאד.

36 פנקסים אישיים שונים של יהודים, תעודות זהות, תעודות זמניות, פנקסי חבר, ופנקסי חשבון. מזרח אירופה, ארצות המזרח, וארץ ישראל. העשורים הראשונים של המאה ה-20.

ביניהם: פנקסי 'הלואה וחסכון' ופנקסי ניהול חשבון בנק אנגלו פלשתינה, אישור שהייה מחוץ למחנה של חייל ב'יחידת הובלה כללית' של הבריגדה היהודית, פנקסים אישיים של יהודים בבולגריה, כרטיסי חבר של יהודים באיגוד המקצועי של בית הספר היסודי והתיכון באוקראינה שנת 1900, כרטיסי חבר בקורס התמחות סוציאלית ברוסיה, כרטיס חבר של חייל יהודי בצבא ברית המועצות 1919, כרטיס תלמיד בבית ספר יהודי בצרפת, תעודת זהות של יהודי - ציריך, תעודת מרכז המפקד לשרות העם, כרטיס עובד ממשלה בפלשתינה, פנקס לחייל פולין 1909, כרטיס מעבר גבול חיפה 1938, פנקס עובד יהודי בשרות חברת נפט בעירק 1936, כרטיס חבר באגוד עובדי התעשייה האוסטרית 1932, כרטיסים אישיים של יהודים מכורדיסטאן (ביניהם כרטיסי מעבר), ועוד.

לא נבדקו ביסודיות.

מצב כללי טוב-טוב מאד.

8 תצלומים ו 15 מכתבים שנשלחו בגלויות דואר של חייל יהודי בשם יעקב כהן אשר שירת בצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם הראשונה.

בתצלומים: תצלומים קבוצתיים שלו ושל חבריו לפלוגה, בטיפול בבית חולים צבאי לאחר פציעה, ושני תצלומים של כהן מגיל צעיר יותר לפני שהתגייס לצבא. גלויות שנשלחו בזמן ששהה בבית החולים, גלויות שנשלחו למשפחתו מפרנקפורט, וממקומות נוספים בין 1915 ל 1919, תוכן המכתבים לא נבדק על ידינו ביסודיות.

מצב כללי טוב מאד.

דף תפלה מודפס מטעם בית כנסת 'עדת ישראל' בברלין - 'הושיעה את אדוננו המלך הקיסר, הושיעה את עמנו הושיעה את ארצנו' - נוסח תפלה מיוחד שנתחבר להצלה מן האויבים במלחמת העולם הראשונה. עברית וגרמנית. נדיר.

בשולי הדף כתובת בית הכנסת אשר שכן ברחוב ארטילרישטרסה 31 החל משנת 1904.

גודל: 23x15 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.

סדר תפילה מיניאטורי מיוחד להפלת האויבים בזמן מלחמת העצמאות. "סגולה מכתב יד ישן קבלה איש מפי איש עד משה רבנו זיע"א להלחם עם האויבים ולנצח אותם ויפלו חללים לפני בני יעקב וזה סדרה..." בכריכה הקדמית והאחורית הודפס דגל ישראל. ללא ציון שנת דפוס. בספריה הלאומית מתוארך לשנת תש"ח על פי גרשום שלום. ובהערה שם הובא בשם גרשום שלום: "תש"ח, ניתן לחיילים בירושלים. סגולה לחיילי המלחמה - אוסף תפילות ופסוקים שניתן לחיילים בירושלים". בעותק שלפנינו בדף הפנים של הכריכה רישום בעלים 'יעקב אורנשטיין' והתאריך 4.5.1948 (השלב השני של מלחמת העצמאות, בעיצומה של מתקפת כוחות ה'הגנה' על שטחים נרחבים באזור החוף, הגליל ופרוזדור ירושלים).

בעמוד ראשון איור של קבר רחל. ב'סדר' המיוחד הודפס 'ויהי נעם', 'לך ה' הגדולה', שמות מלאכים ותפילה להפלת האויב: "אשאל השאלה הזאת מלפני עלת כל העלות ברוך הוא וברוך שמו שתצילני מהאויב הרע הזה ומאנשי הצבא שלו ויפלו חללים חללים ותשליך אימה וחשיכה גדולה ותרדמה עצומה ובהלה ושגעון ועורון ותמהון לבב על כל אויבינו... תצילנו מהפצצות והיריות של האויב ומהריסת בתים...ונחזור לבתינו לחיים טובים ולשלום" , ופסוקים שונים להפלת האויבים.

8 עמ', 8.5 ס"מ. כתמים בכריכה. מצב טוב.

מפת קרבות מלחמת הקוממיות' - סט שלם הכולל 29 מפות המתארות את קרבות מלחמת העצמאות - עובד, שורטט ונערך ע"י ענף ההיסטוריה במטכ"ל. הודפס ע"י בית המדידות הממשלתי. אפריל 1954. מהדורה מוגבלת בת 100 עותקים בלבד. המהדורה שלפנינו הוקדשה לראש אמ"ן האלוף בנימין ג'יבלי.

29 מפות המתארות את מהלכי הלוחמה של כוחות הקרקע בערי ישראל השונות במלחמת העצמאות. כל מפה מתארת את מיקומן ומהלכן של החטיבות השונות שפעלו במלחמה עם סימונים מיוחדים ל'כבוש', 'פעולת הגנה', 'פשיטה', 'התקלות', 'כבוש זמני', ו'תפיסה ללא קרב', המיקום המדוייק והתאריך. בשנת 1954 ענף ההיסטוריה במטכ"ל הוציא לאור מהדורה זו הכוללת 29 מפות מפורטות המחולקות על פי גזרות המלחמה השונות בערי ישראל (כל מפה מתארת עיר, או אזור שונה), במהדורה מוגבלת בת 100 עותקים בלבד. העותק שלפנינו ניתן במתנה לראש אגף המודיעין האלוף בנימין ג'יבלי, אשר נכנס לתפקידו זה באותה שנה, עם הקדשה מיוחדת בבטנת הכריכה.

בנימין ג'יבלי [1919-2008]: עוד לפני קום המדינה בין השנים 1944 ל-1948 שירת במשטרת היישובים העבריים והיה פעיל בשירות הש"י. עם קום מדינת ישראל מונה לקצין המודיעין של מחוז ירושלים. בתחילת 1949 התמנה למפקד ענף מודיעין 1 שכלל את המודיעין הקרבי ויחידות המחקר. ביוני אותה שנה מונה לסגן ראש שירות המודיעין. בשנת 1950 התמנה לראש מחלקת מודיעין במטכ"ל. לאחר תקופת לימודים בחו"ל מונה בסוף מרץ 1954 לראש אגף מודיעין, בדרגת אלוף-משנה. בתפקידו כראש אגף מודיעין היה אחראי לגיוסה ולהפעלתה של חוליית יהודים במצרים על ידי יחידה 131. החוליה נלכדה ביולי 1954, עניין שנודע לימים בשם "עסק הביש". במשך שנים רבות הוסתרה זהותו של גיבלי בהקשר זה, והוא נודע רק בכינוי "הקצין הבכיר".

סה"כ 29 מפות - סט שלם. קנה מידה 1:100,000. גודל זהה: 50X70 ס"מ. כתמים בכריכה. המפות במצב טוב מאד.

אוסף ענק של כ 400 מכתבים שנכתבו בין בני משפחה אחת בתקופת מלחמת העצמאות בשנים 1947 עד סוף 1948 - המלחמה והשחרור. מכתבים רבים נכתבו על ידי אחות ב'הסתדרות מדיצינית הדסה' סניף צפת, המכונה 'רחלקה' ומתארים את החזית הצפתית, וכן מכתבים מבני משפחה ששהו באותה העת בזכרון יעקב, ירושלים וחיפה ומתארים את התרחשויות המלחמה, התקפות הערבים, הנופלים, הפחד להיפגע, את הניצחון והשמחה ברחובות, ועוד.

במכתביה מתארת האחות בין השאר את מהלך קרבות מלחמת העצמאות, ובפרט לפרטי פרטים את ההתרחשות בצפת במהלך הקרבות. המכתבים מתארים את התקפות הירי על צפת, המחסור באוכל, השמועות על העתקת מקומו של בית החולים לירושלים, המגוייסים שלא נודע מה עלה בגורלם תוך כדי המלחמה [כך למשל במכתב מיוני 48 נכתב: "אנחנו מאד דואגים לך... אנחנו מאד מחכים לסימן חיים ממך ומרדלקה, ואני מקווה שבקרוב נקבל את הסימן..." ], ובמכתבים האחרונים, הניצחון והסרת המצור על העיר צפת.

במכתב מיום 1/12/1947 נכתב: "מזל טוב, מדינה עברית, סוף סוף.. . נפרדנו מבלי לדעת שבעוד שעה יכריזו על המדינה העברית... חזרנו הביתה בשעה 5:30 בבוקר, הרחובות היו מלאים איש ובירה ויינות חולקו ברחובות בשפע". במכתב מיום 11/5/1948 שכותרתו "צפת: יום השחרור" נכתב: "הרבה עבר עלינו כאן בצפת, זו צפת הנצורה המוקפת ערבים למאות, דומים היינו לטיפה בתוך ים. היום, יום השחרור והוקל קצת, אבל הרבה לשמוח אי אפשר... פשוט אין כח ואי אפשר להאמין כבר הוסר המצור, חדלו היריות... עדיין לא יצאו האנשים מהמרתפים... נפלו קורבנות יקרים כאן בצפת ולמען שחרורה, וכה יקרים שהשמחה איננה יכולה להיות שלמה... בני אדם כאן הקהו את כל הרגשות... צפת שלנו, עובדה... בלי יריה אחת... באיזה מצב היינו 12 שעות עד שקיבלנו תגבורת באנשים ובנשק כל זה אספר לכן כשניפגש, בשעה שהיו מודיעים בעיתונים וברדיו "בצפת שקט", היו מרעישים את העיר ביריות, רימונים ופגזים, הרדיו הערבי הודיע על כיבושה של צפת ע"י הערבים, 4241 יהודים הרוגים, כפי הנראה ספרו את מספר הפגזים שהעיפו על הרובע היהודים במשך כמה ימים, ולפי חשבונם הרג כל פגז יהודי אחד...".

במכתבים שנכתבו בירושלים בזמן מלחמת העצמאות מאותה המשפחה מתארים אף הם את ההתרחשויות הקשות. כך למשל במכתב מיוני 1948 נכתב: "רצונך לשמוע את אשר עבר עלינו, דרישה קשה במקצת כי מי יוכל לתאר זאת... המכתב האחרון שקבלתי ממך היה זמן קצר לפני נפילתו של יהודה, אז עוד היינו שאננים, טיפשים, או סתם תמימים יתר על המדה והאמנו ב"יהיה טוב עוד". מותו של יהודה היה למעשה הניסיון הראשון של הגורל האכזר להעמידנו פנים אל פנים עם המציאות שכה פחדנו מפניה... נדהמנו, נפלנו ברוחנו, כמעט נתיאשנו... אחרי שבועיים שלשה נתרגלנו גם לזה, היה חבר - ואיננו עוד!... החזית היתה עוד רחוקה, עוד יכולנו להתבונן במהלך הקרבות מ"רחוק" עד-עד שנפל הפגז הראשון לידינו, ממש לידינו, אז שכחנו גליל ונגב, אז לא זכרנו קרבנות מנבי יושע ומנגבה, ראינו איך נופלים אנשים לידינו, בד' אמות שלנו, ראינו אנשים קטועי אברים ומרוסקים עד לבלי הכיר ברחובות, במדרכות, בדרכים שבהם היינו מוכרחים להלך יום יום בדרך לעבודה והביתה... ההתקפה על ירושלים באה מוקדם מדי, עוד לפני שהספקנו להתאושש מנפילת גוש עציון, התוכלי לשער בנפשך לרגע מה זה גוש נופל? גוש של 4 נקודות התישבות, המכיל כ-400 לוחמים מבודדים ומנותקים מן הכל זועק לעזרה ואין... ידענו שממגיני כפר עציון עצמו לא נשאר איש, משלשת הקיבוצים האחרים נשארו מעטים שנלקחו בשבי, ביניהם בנימין דובשני, שאחיו יהודה נפל והוא עצמו ניצל בנס..."

במכתב שנכתב בחיפה ב 16/4/1948 נכתב: "היום התעוררתי לקול המכריז עוצר בית בהר והדר כרמל, ורק אחר כך נודע לי דרך הרדיו כי העוצר הוטל בגלל הוצאה להורג של ארבעת בחורי ישראל. המצב בארץ יוחמר עוד יותר ממה שהיה... תמסרי לה בירושלים... הבבלים היוונים והרומאים עשו יותר ממה שאלה, אפילו העבירו מחרשה על הר הבית חיללו והחריבו את בית מקדשנו, והחליפו את שמה לשם לועזי. ושוב התאוששה ירושלים ושוב קמה, עטופה בהודה והדרה... ותהי לנו עיר הבירה והקדושה לנצח!"

בין המכתבים ניתן למצוא רבים בעלי תוכן אישי בין משפחתי המתארים את הניסיונות לשמור על שגרת חיים למרות הקרבות העזים והמצב המתוח.

האוסף לא נבדק על ידינו ביסודיות. מצב כללי טוב מאד.

עיתון 'ידיעות היום' - ירושלים, רחוב בן יהודה. מיום 18 במאי 1948 - ארבעה ימים לאחר הכרזת העצמאות - דיווחים על קרבות העצמאות בגזרת הרובע היהודי בירושלים. כותרת העיתון בעברית, גוף העיתון בגרמנית.

העיתון מדווח על השתלטות הליגיון הערבי על הרובע היהודי, ועל אזרחים ערבים רבים המתקדמים לכיוון הרובע היהודי על מנת לסייע בידי אחיהם בכיבושו, וכי ביממות האחרונות נורו באזור הרובע עשרות פצצות מרגמה. כמו"כ מדווח העיתון על קרבות באזור תל-אביב. כמו"כ מדווח העיתון על מדים חדשים שנתפרו לכבוד משטרת ירושלים המחולקת לארבעה מחוזות, וכי האזרחים הערביים שירצו לשוב לבתיהם באזור ירושלים יוכלו לעשות כן באישור מיוחד מרשויות הצבא העברי. העיתון כותב כי ההכרזה על מדינה יהודית גרמה לכך שגם מדינות שהתנגדו לכך בהצבעה באו"ם מכירות בה כעת, והדבר הינו לרעתם של הערבים המנסים לשנות את המציאות שנקבעה. נדיר ביותר.

[2] עמ'. הדפסה במכונת כתיבה. כתמים. קרעים (משוקמים), סימני קיפול. מצב טוב.

אוסף של כ-80 מסמכים פנימיים בהדפסת סטנסיל העוסקים בפעילות של 'משמר העם' בגזרת ירושלים בתקופת מלחמת העצמאות. חלקם חתומים בחתימת ידו של ד"ר אמדור ששמש רכז האזור בזמן המלחמה. כולם מחדשים שונים בשנת 1948 (מתוארכים), לפני ואחרי הכרזת העצמאות.

המסמכים שלפנינו עוסקים ב: עקרונות מחלקת התכנון של משמר העם כפי שעוצבו ביום 27/5/1948 - מסמך מפורט העוסק במנגנון הפנימי של 'משמר העם', מינויים של מפקדי גזרות, שחרור מגיוס של כאלה שנצטרכו לתפקידים אחרים, פעילות בגזרת שכונת שערי חסד בירושלים, חלוקת תפקידים, 'עשרת הדברות לשעת חרום', אופן הדרכת הציבור, מסמך חשוב מיום ה 16 במאי 1948 העוסק במינויו של מנחם גולדנצל לקצין המודיעין של 'משמר העם' במה שקשור בחלוקת המים - חתום בחתימת רכז האזור אלכסנדר י. אמדור, מסמך חשוב מיום 25/10/1948, העוסק בדחיפות של הבאת כסות חורף לחיילים: "החורף הגיע והצנה מונעת קשה בכושר עמידתם בקרב ובעמדה, כל בית אב יחוש בחובה הקדושה להפריש מהציוד שיש לו בדירתו או לתרום סודר ושמיכה" - ופירוט של אופן ביצוע פעילות האיסוף, מכתבי תודה וברכה בכתב יד מפעילים שונים ב'משמר העם' לד"ר אמדור ששמש רכז גזרת ירושלים, ועוד.

'משמר העם' היתה יחידת מתנדבים שנועדה לשמור על הסדר בערים הגדולות - חיפה, תל אביב וירושלים. היא הוקמה בחיפה ב 1942 על ידי אדמונד דה קרוליק [לשעבר קצין פרשים בצבא הפולני], לאחר שהוסר איום הכיבוש על ידי צבאותיו של רומל 'משמר העם' הפך לחלק ממנגנון ה'הגנה'. בירושלים הארגון הוקם עם סיום המנדט הבריטי ב 1947. אנשי היחידה היו מעל גיל גיוס, או צעירים שלא גויסו לשורות הצבא מסיבות בריאותיות. הסניפים שפעלו לפני קום המדינה עסקו בעיקר בפעולות הגנה צבאיות ושמירת הסדר בעת הפגזות.

כ־80 מסמכים בסה"כ. נתונים בתקיה מקורית. מצב כללי טוב מאד.

COURS DE JUSTICE CRIMINELLE ET SPECIALE ETAT - כרזה גדולה המפרסמת את עונשיהם של הנידונים בבית המשפט הצרפתי הגבוה למעשים פליליים - ביניהם עונשים ליהודים. צרפת, מרץ, 1807, דפוס GUICHARD - בתי המשפט.

טבלה מודפסת המורכבת מ:תאריך המעצר (בחודשים מרץ ודצמבר 1807), גיל, מגורים ומקצוע של העצור, מקום ותיאור הפשע, גזר הדין, החוק על פיו נגזר הדין, ותיאור פניו של הנאשם. בין היתר מתוארים פשעים של פריצה לבתי מגורים, התנקשות, הכאה של שומר יער, ועוד. בין העונשים המופיעים: קנסות כספיים, כליאה, ואף עונש מוות. בין שמות הנאשמים מופיע השם היהודי יוסף בונט, אשר נקנס כספית, ואחרים.

כרזה נדירה במיוחד, לא מופיעה בספריות ברחבי העולם.

גודל: 54x43 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.

גיליון ה L'Assiette au Beurre visions PAR CAMARA. צרפת, ספטמבר 1903 (גיליון 127). בכל עמוד מופיעה קריקטורה גדולה המתוארת במילת גנאי בתחתיתה. בשער הגיליון קריקטורה של יהודי חובק את כדור הארץ בזרועותיו הנוטפות דם, והתיאור: "L'AMBITION - השאפתן (האמביציונר).

הקריקטורה בה מופיע היהודי כמאיים להשתלט על העולם הוצגה בבמות פרסום שונות במאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. בשנת 1901 הציג ה'קיקריקי' הגרמני מפלצת מיתולוגית בדמות יהודי החובק בזרועותיו את כדור הארץ. התועמלנים הנאצים עשו בה שימוש להפצת השנאה היהודית, והניסיון להציג את היהודי כמאיים להשתלט על העולם הוצג שוב ושוב בדה-שטירמר הנאצי בדמות יהודי העוטף בזרועותיו את כדור הארץ.

גיליון שלם. בכל עמוד קריקטורה גדולה על פני עמוד שלם. מצב טוב מאד.

L'Assiette au Beurre - שני גיליונות - ספטמבר 1901, ונובמבר 1905. בשניהם איורים אנטישמים גדולים, מלווים בכיתובים אנטישמים. את גיליון 1901 אייר Jean Veber - קריקטוריסט וצייר צרפתי [1864-1928], הקריקטורות שיצר מתאפיינות בציור מלא על פני כל הדף ובצבע עשיר.

קריקטורות גדולות על פני עמודים שלמים, ועל פני שני עמודים (כפולים).

גיליונות שלמים. באחד הגיליונות חלק מהדפים מנותקים. מצב כללי טוב.

Zola 32 caricatures [זולא ב-32 קריקטורות], מאת Lebourgeois, הוצאת .E. Bernard, פריז, 1898. מהדורה ראשונה.

סדרה מלאה בת 32 קריקטורות צבעוניות, בגנותו של אמיל זולא בעקבות תמיכתו באלפרד דרייפוס. באותה שנה בה נתפרסמו הקריקטורות, נשפט זולא על הוצאת דיבה ונמצא אשם, נידון לשנת מאסר ולקנס כספי, כמו"כ הוא סולק מלגיון הכבוד וכתגובה ברח לאנגליה. (כשנה לאחר האישום הורשה לשוב לצרפת). בקריקטורות נעשה שימוש בספרים של זולא עצמו ובעדויות ממשפט דרייפוס. בין הדמויות מופיעים הגנרל אנרי שהוביל את המערכה נגד דרייפוס (באותה שנה התברר כי זייף מסמך חשוב ונעצר, לאחר שהודה במעשי הזיוף התאבד בכלאו), וכן שופטים. בקריקטורה אחרת נראה זולא בורח מצרפת כשחייל מקומי רודף אחריו, באחרת הוא מוצג בתוך תא כלא כשלרגליו עכברים, מופיעה קריקטורה בה מוצג זולא כליצן מכה בתוף עליו כתוב: "J'Accuse" ['אני מאשים' - מאמרו המפורסם של זולא בעד חפותו של דרייפוס אשר התפרסם בינואר אותה שנה], ועוד.

[32] לוחות קריקטורות. 26.5 ס"מ, כריכת חצי עור עם כיתוב מוזהב בשדרה. מצב טוב מאד.

!OUVRIER DE CHEZ NOUS REGARDE LIS JUGEֱ חוברת שיצאה בצרפת ומאשימה את היהודים בניסיון להחדרת הקומוניזם בקרב החברה הצרפתית: "תורת הקומוניזם הינה שקר - תוצר תת אנושי של מוח יהודי". בשער החוברת מופיעה תמונתו של קרל מרקס היהודי, והכיתוב האנטישמי: "היהודי קרל מרקס. הקומוניזם איננו חלום עובדים צרפתי, הוא הומצא על ידי בורגנים יהודים מגרמניה", החוברת מלווה בין השאר בתצלומים של יהודים מפורסמים תומכי קומוניזם כביכול. צרפת, ראשית שנות ה־40 (ללא שם מו"ל ומדפיס).

לאחר שמאשימה החוברת את היהודים בהמצאת הקומוניזם, היא עוברת לפרט את תוצאותיו הרות האסון על ידי חשיפה של החוקים הקומוניסטים ברוסיה: אזהרות חמורות עד עונש מוות לפועלים אזרחי רוסיה שיצאו לעבוד מחוץ לגבולות המדינה, העריצות הסובייטית השולחת עובדים שעברו על החוקים לסיביר, עובד שנעדר מעבודתו ולו ליום אחד צפוי ל 10 שנות מאסר, כליאה ארוכת טווח לפועלים שנמצאו ללא דרכון סובייטי, השכר החודשי הזעום שניתן לעובדים הסובייטים, שבעה עובדי מפעל הישנים בחדר קטן בגודל 10 מטרים מרובעים על הרצפה, ההיתר לקצין סובייטי להשתמש בעונש מוות כלפי חייל גם ללא משפט, וכל אלו באשמת היהודים... כמו"כ מופיעים תצלומים של הרוגים ברוסיה שנרצחו בחסות המשטר הקומוניסטי, ועוד.

בגב החוברת ציור של יד המחזיקה אקדח ויורה באדם, והכיתוב: "LA SIGNATURE BOLCHEVIQUE" - חתימת הבולשביק.

40 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב מאד.

גלויה מצולמת Real-photo של סצינת בית הכנסת מתוך הסרט 'היהודי הנצחי', שבוים וצולם בידי ראשי התעמולה הנאצים בגטאות פולין מיד לאחר הכיבוש הנאצי ב 1939.

לסרט 'היהודי הנצחי' שהיטלר וגבלס פקחו על בימויו באופן אישי היתה חשיבות מכרעת בהסתה האנטישמית הנאצית. הסרט נועד להסיר את המסווה כביכול מפניו של היהודי ולהציגו כאויביו הקטלני ביותר של הרייך. הסרט שצולם בגיטאות פולין בידי צלמי פלוגת התעמולה PK689, הציג את 'היהודי האותנטי בסביבתו הטבעית' - הזוהמה, העליבות, הכיעור, ההשוואה עם עכברושים מפיצי מגפות, העורמה, רדיפת הבצע, העצלות הטבועה ביהודי ושנאת הזר הוגשו לצופה הגרמני ה'נאור' במעטה של 'סרט דוקומנטרי' המתעד כביכול את 'האמת על היהודים'.

המוטיב החוזר בסרט היה זהותו הגמורה של תת האדם היהודי מגטאות פולין עם יהודי גרמניה המוכרים לצופה בכסות 'הגרמני המתורבת'. בפתח הסרט נשמע הקריין מזהיר: 'היהודי המתורבת המוכר לנו בגרמניה לא מוסר לנו אלא טפח מאופי גזעו. סרט זה מציג צילומי אמת של גטאות פולין. הוא מראה את היהודים כפי שהם באמת, לפני שהם מצליחים להסתתר מאחורי המסכה של האירופאי המתורבת'.

ראה בהרחבה: Redempion of Ahasuerus, The "Eternal Jew" in Nazi Film, New York, 1991. וראה גם קטלוג 'דיינסטי' מכירה מס' 7, פריט 39.

9x14 ס"מ. לא נשלחה בדואר. מצב טוב מאד.

חוברת תעמולה מוקדמת בהשתתפות אגודות ציוניות בארץ ישראל, הקוראת להחרים מוצרים מתוצרת גרמניה "שתחת משטר היטלר-גבלס". "החרימו את סחורות גרמניה". ארץ ישראל, 1934 (כשנה בלבד לאחר עליית היטלר לשלטון). העורכים האחראים י. קולנד וש. פרידמן.

בחוברת, מאמרים שונים "אל הצבור העברי בארץ ישראל" אשר מתרים בציבור היהודי שלא לרכוש מתוצרת גרמניה בזמן שהנאצים מסיתים ופועלים נגד היהודים בגרמניה:
"כבר למעלה משנה עברה על גרמניה תחת משטר היטלר - גבלס... החוצפה ההיטלראית הולכת וגדלה... תעמולת הארס וההסתה הפרועה לפוגרומים הולכות ומתפשטות..." . החוברת מלאה בסיסמאות רבות כדוגמת:
"יהודים! בעיני הנאצים אתם הפסולת של החברה האנושית, ואתם עוזרים להם לחזק את יסודותיהם המשקיים על ידי קניית תוצרתם" או
"על מפירי החרם תחול קללת עם" , וכדו'. כמו"כ מובאות בחוברת קריקטורות גדולות וידיעות אנטישמיות המתפרסמות בעיתוני גרמניה על מנת להביא לידיעת הציבור העברי בארץ ישראל את גודל השנאה והשטניות הנאצית. בסוף החוברת, רשימה ארוכה של שמות הסוחרים אשר חתמו על הצהרות להחרים תוצרת גרמניה.

ככל הידוע לנו זהו החרם הראשון שנתפרסם אי פעם כנגד תוצרת גרמנית. נדיר ביותר, איננו מופיע בספריה הלאומית.

מצורפים: שני כרוזי 'צעיר עברי!' הפונים לצעיר העברי בבקשה להתגייס נגד האויב הנאצי: "אין גבול לתאוות הרצח של החיה הנאצית. קהילות ישראל מתבוססות בדמיהן... ואתה צעיר עברי! ... התוכל לאטום אוזניך משמוע את זעקת אחיך המומתים והשדודים? כל איש אשר כבודו ומצפונו אתו יצא להלחם בכוחות השאול והטומאה הנאצית...".

20 עמ'. בחלק מהדפים כתמים, מצב כללי טוב.

"יהודי! הנך הולך לראות סרט גרמני ולחלל את זכרם של הקדושים והגיבורים! החרם שעשועי המרצחים הגרמניים! אל תדרוך כף רגלך במקום שמוצג בו סרט גרמני! זכור את אשר עשה לך העמלק הגרמני!". ארץ ישראל, שנות ה ־40.

כרזה משותפת לארבעה ארגונים: הפרטיזנים ומורדי הגטאות ולוחמי המחתרת, ארגון נכי המלחמה בנאצים, ארגון ארצי של אסירי הנאצים לשעבר, ארגון החיילים המשוחררים מחו"ל שלחמו נגד הצבא הנאצי ובעלי בריתם, הקוראים לציבור שלא ללכת לראות סרט גרמני. בראש הכרזה התצלום המפורסם בו נראים מורדי גטו ורשה שנתפסו בידי הנאצים, תחתיו תצלום של גויות יהודיות של יהודים שנרצחו בידי הגרמנים. מסגרת שחורה.

נדיר ביותר, איננו מופיע באוסף האפמרה שבספריה הלאומית.

גודל: 34x18 ס"מ. כתמים, וקרעים קלים. מצב טוב.

דף נייר עם ציור של ארבעה חזירים. במרכז מופיע הכיתוב: To find a fifth one fold as indicated - "למצוא את [החזיר] החמישי קפל על פי הסימונים", כשמקפלים את הדף על פי הסימונים מתקבלות פניו של היטלר.

גודל: 23x16 [פתוח]. מצב טוב מאד.

Back at the FRONT כתב ואייר PETER ENDER [אנגליה, התפרסם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה].

ספר לילדים המתאר את תבוסתו של היטלר בחזיתות השונות אל מול בעלות הברית, וכן לועג לחוסר הידע של הגרמנים בניהול מערכות צבאיות. כתוב בנימה הומוריסטית, מלווה בקריקטורות נגד היטלר, גרינג, רודולף הס, והרייך הגרמני בכלל ["היטלר נעשה מודאג מהמצב והחליט לצאת ללא השפם"]. הספר נכתב בסוף המלחמה, כאשר רעם התותחים עדין הדהד ובזמן שהיטלר עוד היה בחיים, ובעמודיו האחרונים כותב המחבר: "מטוסנו פוגעים בלב גרמניה... לחיסול המשטרים הגרמנים והאיטלקים, יתכן שהדרך עוד תהיה קשה... זכרו שהניצחון קרוב, הוא יגיע יום אחד... אולי בעוד חמשה חודשים, או אולי בעוד חמש שנים... עד אותו היום נתראה במקלט...". בפתח הספר מילון מונחי מלות מלחמה גרמני למילים שנשתמש בהם המחבר בספר.

56 עמ'. קרעים קלים בשדרה. מצב טוב.