מכתב בכתב ידו וחתימתו של הלל צייטלין לראי"ה קוק. ורשה תרפ"ב [1922].
מכתב בו פונה הלל צייטלין לראי"ה קוק בתארי כבוד מופלגים: "אל כבוד הכהן הגדול מאחיו, מרכבה לעדת החסד, אחד ממרבי שלום בישראל הגאון המובהק... מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א...", בבקשה לקרב את רבי מנחם געלבפיש למשרה חשובה בארץ ישראל, וכותב אודותיו שבחים: "כידוע שמר געלבפיש הוא מן האנשים היותר נכבדים ויותר יקרים בווארשא, בר אבהן ובר אוריין גדול, משכיל על דבר אמתי ואיש ירא אלקים...", הוא מוסיף כי יש בידיו כתבי יד בעניני תורה וחכמה "בהיותו הוגה תמיד בגמ' ופוסקים וקבלה". לקראת סוף המכתב מתנצל צייטלין כי הוא אינו יכול לעזור לאותו אדם בעצמו משום שקשה לו לדבר לשלום "לכל ההומים ורועשים עתה ישראל, בין מסטרא דימינא ובין וכו' כי חסרה לי אותה מדת החסד... מיום שבחרו להם דרך ההתרפסות לתקיפים ושנאה לאחים עד כדי הטלת בלבולים איומים וד"ל (די לחכימא), ומברכו לקראת חג הפסח ל"נצחון הגאולה באמת ולא רק בדמיון". בסוף המכתב מוסיף צייטלין כמה שורות ל"לוחם מלחמת הקודש בירושלים" - רבי שלמה מולכו'ס באשר למאמר שכתב עליו ב"המאמונט".
לאורך המכתב תיקונים, שינויי נוסח, ומחיקות ויתכן שהמכתב שימש לצייטלין כטיוטה למכתב שנשלח.
הלל צייטלין [תרל"א - תש"ב 1871-1942], הוגה דעות, חכם גדול בחכמת הקבלה, סופר ופובליציסט יהודי, שכתב בעברית וביידיש. יליד קורמה שבבלארוס למשפחה חב"דית מזרם חסידות קאפוסט. אביו נפטר בהיותו נער, וצייטלין עזב את עיירת הולדתו והחל לשמש בתור מורה לעברית. בצעירותו פרסם מאמרים רבים מעל במות שונות וכתיבתו מאופיינת בחיפוש רוחני מתמיד וניכרת בה מעורבותו הרגשית של צייטלין בסבל של בני עמו. לאחר שכתב עבור כמה עתונים וכתבי-עת עבריים מצא עבודת קבע בעתון "הזמן" בוילנה, והשתתף בפעילות התנועה הציונית. בשנת 1919 עבר לורשה, החל לכתוב בעתוני היידיש הגדולים שבעיר, והפך לדמות בולטת בקהילה היהודית בעיר.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה. במכתב מ-1940 כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג: "כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו, שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה". הוא נשלח לטרבלינקה על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה תש"ג, כשהוא אוחז בספר הזוהר והיה עטור בטלית ותפילין, כשהעלו אותו לקרון. כל משפחתו הקרובה נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, נותר בחיים, מאחר שבאותה תקופה היה מצוי בארצות הברית.
צייטלין פרסם אלפי מאמרים בעיתונות היידיש, כתב עשרות מאמרים עבריים ופרסם קרוב לשלושים ספרים.
[1] דף. 32x20 ס"מ. סימני קיפול. כתמים. כתב קריא וברור. מצב טוב.
