מנדל גורשמן - ציור נוף של האוטונומיה היהודית בוויו נובה - צבעי מים על נייר - חתום, מתואר, ומתוארך מאחור - 1933. בגב הציור רישום עיפרון אף הוא מעשה ידי מנדל גורשמן - דמות דיוקן של מנהיג הקומונה היהודית בוויו נובה מנחם אלקינד כפי הנראה.
מנדל גורשמן [1902-1972] , צייר וגרפיקאי יהודי - סובייטי מתלמידי "בית הספר הגבוה לציירים" אשר הוקם במוסקבה בשנת 1920, בו למדו בין השאר האומנים היהודים אל ליסיצקי, מאיר אקסלרוד, סולומון בוים, ואחרים. גורשמן אייר כ־60 ספרים, ביניהם ספרים שיצאו בהוצאה היידית "דער עמעס" כגון ספרי שלום עליכם, פרץ מרקיש, מדנלה' מוכר ספרים, י.ל. פרץ ואחרים. בשנות ה־30 ערך גורשמן מסע לישובים החקלאים היהודים בברית המועצות יחד עם ידידו האומן מאיר אקסלרד. באותה תקופה ביצע כמה עבודות אשר עסקו בחיי הקיבוץ וויא נובה אשר הוקם בידי 'פורשי גדוד העבודה' בחצי האי קרים אשר הגרו לברית המועצות.
קומונה "וויו נובה" (באספרנטו: Vojo Nova, "דרך חדשה") הוקמה בידי קבוצה בת 30 חברים מפורשי גדוד העבודה בהנהגת מנחם אלקינד בחצי האי קרים. היו אלה חברים בני העלייה השלישית שחוו את האבטלה הקשה שפרצה בארץ ישראל בשנת 1926. בגדוד הארצישראלי נוצרו שתי קבוצות שהתסיסה החברתית עקב האבטלה הקצינה את הניגודים ביניהן. הקבוצה השמאלית בהנהגת מנחם אלקינד, ראתה בקומוניזם ובברית המועצות אידיאל, הם פרשו מהגדוד ונענו לקריאתו של אלקינד להגר לברית המועצות לחצי האי קרים, והקימו בו אוטונומיה יהודית. לקבוצת היורדים, 60–80 איש ואישה, הקצו הסובייטים חווה נטושה, סמוך לעיר יבפטוריה. שם הקיבוץ נקבע בשפת האספרנטו - "וויו נובה", כיוון ששם עברי היה אסור, ושם ביידיש או ברוסית לא רצו החברים לקבל על עצמם, כדי לשמור על זהותם הנבדלת. עם זאת, שפת הדיבור היומיומי בקיבוץ הייתה עברית. המתיישבים הקימו קיבוץ ארצישראלי על כל מוסדותיו המוכרים: חדר אוכל ובית ילדים, קומונה משותפת לבגדים וקופת הוצאות משותפת, ערבי שירה בצוותא, חינוך עברי ויהודי, ושטחים נרחבים לעיבוד. הם התמודדו עם קור עז ועם מחסור בציוד ובביגוד, אך היו אידיאליסטים והאמינו בדרכם. ב-1935 הודיעו השלטונות על ביטול המוסדות הקיבוציים, בית הילדים וחדר האוכל, ועל הגדרת המקום כקולחוז בשם "דרוז'בה נארודוב" ("אחוות עמים"). רוב המתיישבים המקוריים, כולל אלקינד עצמו, עזבו ללנינגרד ולמוסקבה, אחדים מהם נפגעו בעת הטיהורים הגדולים, ואת מקומם תפסו מתיישבים רוסים ואוקראינים.
בשנת 1930 שלחו השלטונות הסובייטיים לוויו נובה מספר אוֹמנים על מנת לתעד את החיים בקיבוץ היהודי בברית המועצות - "לשקף את הישגי הבנייה הסוציאליסטית, הקולקטיביזציה והפצת החשמל". בין האומנים היו הציירים מנדל גורשמן ומאיר אקסלרוד (שהיה אז בן 28). תערוכה מציוריו אלה של אקסלרוד, בשם "גן העדן האבוד", הוצגה במוזיאון עין חרוד, וציוריו של גורשמן עצמו לא נחשפו לציבור במשך השנים. סופרת היידיש הנודעת שירה גורשמן הייתה אף היא בין חברי הקבוצה בוויו נובה. היא נישאה למנדל גורשמן ועימו עזבה את המקום ועברה למוסקבה. ב-1989 עלתה לישראל ופרסמה את הספר "הצאן והבקר של חנה", בו תיארה את קורותיה בוויו נובה, בלוויית איורים של בעלה המנוח. שנים אחדות לאחר עלייתה, הפיק הערוץ הראשון את הסרט התיעודי "דרך חדשה" (ראה כאן) , בבימויו של ארן פטנקין, בו סיפרה גורשמן את קורותיה בגדוד העבודה ובוויו נובה.
ראה גם ספרו החשוב של צבי לבנה "חקלאים יהודים בברית המועצות" (הוצאת ספרית פועלים, 1965) בו רוכזו עדויות רבות וזיכרונות על עולם יהודי לא שגרתי אשר נעלם כמעט לחלוטין.
כיום, עבודותיו של גורשמן מוצגות במוזאונים שונים ברחבי העולם, ביניהם 'המוזאון הלאומי לאומנות הציור' במוסקבה, ובמוזאון האתנוגראפי בסנט-פטרסבורג.
מקור: עיזבון מנדל גורשמן, נרכש מבנו.
גודל: 48x32 ס"מ. קרע מימין באמצע. קלופי צבע בפינות. מצב כללי טוב.
