מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון ראש ישיבת וולוז'ין - רבי יעקב שפירא, ובו קריאה דחופה לפעול להצלת ישיבת וולוז'ין, תרצ"ב [1932].
'אבד כל המגע להצלת ישיבתנו הקדושה אשר באה עד משבר וסכנה עזובה ח"ו מרחפת על פניו אם לא נאחוז אמצעים מהירים בשלוח אנשי מעשה ורבי פעלים אשר כחם בפיהם ובפעולותיהם לפעול ולעשות בערי פולין הגדולות לטובת ישיבתנו הק[דושה]...'
הגאון רבי יעקב שפירא [תרל"ג - תרצ"ו 1873-1936], ראש ישיבת וולוז'ין [ורב העיירה]. נולד בוולוז'ין לרבי רפאל שפירא ראש ישיבת וולוז'ין ולדרייזל בתו של הנצי"ב. כבר בהיותו כבן שתים-עשרה, בתגובה לקונטרס חידושי תורה ששלח לסבו, כותב עליו הנצי"ב: 'בר חכים הוא לי, מחדש נפלא באמיתתה של תורה'. בבחרותו שב לוולוז'ין שם היה לתלמידו של גיסו המבוגר ר' חיים סולובייצ'יק. עוד בשנת תרע"ב (1912) נקרא על ידי אביו לוולוז'ין לסייע לו בהנהגת הישיבה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה עם אביו למינסק. בשנת תרפ"א (1921) נפטר אביו הגדול ושנה לאחר מכן, ביום י"ח בשבט תרפ"ב (1922) פתח רבי יעקב שפירא את שערי וולוז'ין מחדש. פתיחתה מחדש של הישיבה בראשותו עוררה התרגשות רבה: "בראש-חודש התקיימה פתיחת הישיבה בבנין הגדול... כל תושבי וולוז'ין נאספו ובאו. כל חלונות בתי העיר היו מוארים בחגיגיות. בעיניים דומעות דיבר הרב על השתלשלות הישיבה במשך מאה ושלוש השנה שעברו עליה מיום הווסדה. הוא סיפר, כי כאשר שכב אביו הגאון רבי רפאל ז"ל על ערש דוי, כפליט מרוסיה, שלחהו לוולוז'ין וזירזהו לחדש את הישיבה" [מתוך היינט, כ"ו אדר תרפ"ב]. מפני צורך הדור הנהיג בישיבת וולוז'ין את לימוד המוסר, בשונה ממה שהיה נהוג בעבר. ר' יעקב נפטר לאחר מחלה ממושכת בוורשה ביום ט' באייר תרצ"ו (1936), ארונו הועבר לוולוז'ין שם נטמן באוהל ראשי הישיבה. רוב כתבי היד והחיבורים שכתב נשרפו בידי הנאצים הארורים בשנות השואה. בניו, הרבנים ר' יצחק משה ור' זלמן יוסף; בנותיו: אסתר, רבקה, פסיה, וביילא אשת ממלא מקומו הרב חיים וואלקין, כולם נספו בשואה. על שמו הוקמה ישיבת גאון יעקב בבני ברק.
[1] גלוית דואר רשמית של 'יעקב בהגאון ר' רפאל זלה"ה שפירא - הישיבה הקדושה והעתיקה 'עץ חיים' בוולאזין' - כתובה משני צידיה. נשלחה בדואר. כתמים. מצב טוב.
