Deutsche Kunst und entartete "Kunst". Kunstwerk und Zerrbild als Spiegel der Weltanschauung, herausgegeben - אמנות גרמנית ו"אמנות" מנוונת. יצירות אמנות ודימויים מעוותים כראי לתפיסת העולם, בעריכת ד"ר אדולף דרסלר. מינכן, 1938. קטלוג אנטישמי מהתערוכה "אמנות מנוונת".
פרסום נדיר שיצא כחלק מהתעמולה האנטישמית שפעלה כל העת בזמן התערוכה, ובו מיצגים שהוצגו בתערוכה האנטישמית "אמנות מנוונת" שנפתחה במינכן ביולי 1937, המלווים בקטעי שטנה המבזים את האמנות והאמנים היהודים ומפארים לעומתם את האמנים והאמנות הגרמנית. התערוכה האנטישמית "אמנות מנוונת" ביוזמת ובניהול משרד התעמולה של הרייך הגרמני, נפתחה במינכן ביולי 1937 והציגה כ 650 יצירות של כמאה אמנים מפורסמים שהוחרמו ממוזיאונים וגלריות ברחבי גרמניה [ביניהם: שאגאל, מונק, מאטיס, וקנדינסקי], במטרה לשים אותן ללעג בעיני הציבור. במקביל כ-20,000 יצירות אמנות שנמצאו במוזיאונים הציבוריים בגרמניה נמכרו או הושמדו. היצירות נתלו בחדרי התערוכה באופן כאוטי, בצפיפות והיו מלוות בתוויות טקסט המגחיכות את האמנות.
בקטלוג, תצלומים מתוך התערוכה של ציורים ומיצגים שנעשו על ידי אמנים כגון אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס, פרדיננד שפיגל, וולתר הוק, הרמן טייברט, אדולף זיגלר, שמידט-רוטלוף, פול רולוף, אוסקר קוקושקה, תומס באומגרטנר, מקס בקמן, ואמנים רבים נוספים. כאשר היצירות מוצגות זו מול זו עמוד מול עמוד - יצירה גרמנית מול יצירה 'יהודית מנוונת' מלוות במשפטים אנטישמים בסגנון "זה לעומת זה", כגון: "פלסטיק של העידן הליברלי. מנוון כמו הציור היה הפסל. רק אידיוטים מעוותים הוצגו בפני האנשים כ"יצירות אמנות בחזית", או "בכל הזמנים, שבח המולדת היה אחת המשימות היפות ביותר של האמן היוצר. אבל מה היא משמעות הנוף הגרמני לעם המדבר היהודי ולחסידיו המעוותים? כך הפך ציור הנוף לדימוי מעוות מגעיל", וכדו'.
בהקדמה מבטא דרסלר יותר מכל את תפיסת העולם האנטישמית הבאה לידי ביטוי בתערוכה: "במקביל לתחיית העם הגרמני, אנו חווים את התקומה של האמנות הגרמנית. אי אפשר להפריד את השניים זה מזה, שכן האמנות היא החלק החי של העם וההשתקפות האמתית של חייו הפנימיים, בתקופה שלפני המלחמה החלה האמנות הגרמנית להתנתק מהעם. אמנים שכחו את האמת הנצחית ששום אמנות לא יכולה לחיות בלי קשר חי עם האנשים... רק כאשר הפיהרר, במקביל להשתלטות על השלטון הפוליטי, החל לעצב מחדש את כל בסיס החיים של העם הגרמני באמצעות תפיסת העולם הנציונל-סוציאליסטית, החל שינוי אדיר גם באמנות הגרמנית. אדולף היטלר טען שוב את ההערכה הנצחית של אמנות אמיתית... בכך החל עידן חדש ליצירתיות האמנותית הגרמנית, התפנתה הדרך לאמנים לפעול מתוך שכנוע פנימי, שאינו נתון עוד לביקורת של קליקה ספרותית יהודית-בולשביקית...".
מטרת התערוכה היתה להראות לציבור את 'ריקבון הציווליזציה' דרך יצירות מקוריות של תת המין האנושי, אל מול המפנה הגדול ביצירות הגרמניות השואפות לעתיד נקי ומתקדם. הנאצים כינו את האמנות היהודית "עלבון לרגשות הגרמניים". אמנות מנוונת הוגדרה כאמנות לא גרמנית, יהודית, או קומוניסטית באפיה. התערוכה נועדה להציג את כל מה שבעיני הנאצים נתפס כמושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית.
התערוכה נדדה במספר ערים בגרמניה עד שנת 1941. והיא לוותה בחומרי תעמולה כגון חוברות, גלויות וכרזות אשר יצרו את האווירה האנטישמית במסגרת הפרופגנדה הנאצית. מבחינה תרבותית היתה התערוכה נקודת השיא בהצגת ה'נאורות' וה'קידמה' הנאצית אל מול ה'רקבון' היהודי המאיים להחריב את העולם גם בתחום האמנות. הכניסה לתערוכה היתה חופשית וביקרו בה למעלה משני מיליון איש בשנות הצגתה. במהלך התערוכה אמנים גרמנים אוונגרדיים סווגו עתה כאויבי המדינה ואיום על התרבות הגרמנית. רבים יצאו לגלות, אחרים המשיכו להתגורר בגרמניה, אך נאסר עליהם ללמד באוניברסיטאות והגסטאפו היה עורך אצלם ביקורי פתע על מנת לוודא שהם לא עוסקים באמנות. אמנים יהודים שלא ברחו נשלחו למחנות ההשמדה.
80 עמ' [32 עמודי טקסט ו-47 עמודי תמונות], 21 ס"מ. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. חיזוקים בהדבקות דבק בשוליים העליונים של המעטפת. מצב טוב מאד.
