מכתב קשה וחריף בכתב ידו וחתימתו של בוריס שץ, מיום 8/6/1927, אשר נשלח לרבה הראשי של סטוקהולם (שוודיה) רבי מרדכי (מרקוס) אהרנפרייז, בדרישה תקיפה לבוא לעזרת בית הספר 'בצלאל' בזמן פרפורי הגסיסה האחרונים שלו.
במכתבו אשר נכתב בשובו ממסעו באמריקה למטרת איסוף כספים עבור בית הספר, פונה בוריס שץ לרב אהרנפרייז בלשון קשה ואף חוצפנית משהו, על כי לא השיב למכתביו: "יודע אני מחלתך לא לענות על מכתבים... לכל דבר יש גבול וישנם דברים שאין להם כפרה". ומוסיף לתקוף אותו על התעלמותו ממצבו הקשה של 'בצלאל ': "היחס שלך אלי לא מובן לי... אנכי הייתי אתך ועם משפחתך ידיד נפש. דיברנו איש אל אחיו בלשון אתה ואיני יודע מה הסיבה שרחקת מעלי, האם בשביל החטא שנסעתי לארץ ישראל ויסדתי את בצלאל?". בהמשך מאשים בוריס שץ את הרב אהרנפרייז לא פחות מאשר בגניבה של יצירתו, אשר השאיר אצלו לשמירה בלבד, וזה לא השיב לו אותה, ואף לא את דמי כספה. שץ מוסיף להטיח בפניו: "אתה הנך היחיד, מכל ידידי שיש לו האפשרות לעשות בעד בצלאל ולא עשה כלום למעני, גם יהודי שוודיה לא עשו כלום בעד בצלאל ואתה רק אתה מתחייב בנפשם מפני שלכל מי שפניתי בשוודיה אמר שאין איש יותר מתאים לעשות דבר מה בשביל בצלאל מהד"ר אהרנפריז...". בהמשך תובע שץ את כספו בעבור עבודה שהשאיר אצל אהרנפרייז, ומתנצל: "לבי יכאב לי לכתוב לך מכתב בנוסח זה אולם הנהגתך היא היא שהכתיבה לי את הנוסח".
בית הספר לאמנות 'בצלאל' חווה משבר כלכלי חמור בשנת 1926 ולמעשה נסגר בפעם הראשונה בשנת 1928. באותה שנה הוא שב ונפתח כשנוצר מקור חדש לתרומות, אך לבסוף נסגר סופית ב 1929. שץ תר ביחד עם בנו לארצות הברית בניסיון אחרון להציל את בית הספר. נסיעתו זו לא צלחה ולא הניבה את הסכומים המבוקשים להצלת בית הספר. המכתב שלפנינו נכתב בזמן פרפורי הגסיסה של בית הספר וממנו עולה גם מצבו האישי הקשה של בוריס שץ עצמו הרואה את עמל חייו הולך ושוקע.
[2] עמ'. נייר מכתבים רשמי של 'בצלאל' 21x27 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב.
