הגדה לא מסורתית, הדפסת סטנסיל עם איורים מאת רות שלוס, בהוצאת קיבוצי 'השומר הצעיר' טקסטים רבים המתייחסים לטבעת החנק אשר הלכה והתהדקה על צוארו של העם היהודי באירופה של שנת תש"ג.
'במתי מעט התחלנו וחמשים רבא אנחנו כיום אך מה דלונו מלהושיע לרבבות העם אשר עוד נשארו ביבשת ההרגה. כי יד זדים היתה על הגולה, קופח עורק חיינו אבד מחצב כוחנו... איכה היתה עתנו עמורה, זוועות ליל, ליל, וחרדות יום יום... למי יש לב לשאת יומם וליל את האימה של הוית גרדום במלא תבל...למי דמעות לבכות בכי עלבון ויתם על בלהות תינוק תועה ביערות עירום, למי דמעות לזאת?...
מופיע קטע 'יזכור' על אבדן הקהילות היהודיות באירופה: 'זה העם הגולה אשר חרב השמד פקדתו בתחנות אבדון ובקרונות החנק, אלה קהילות ישראל העולות על המוקד, זו זעקת האם אשר רצחו את תינוקה בחיקה, זו ענות היתמות של רבבות, אלה ספינות המות השוקעות במצולות ים...'
בהמשך מופיע קטע המעמיד זה לעומת זה את 'אביב העמים' הקרב ובא אל מול השמדת העם היהודי:
'הנה הולך וקרב אביב העמים, בא יבוא אם גם יתמהמה, אך בינתיים הולכת וקמה המזימה האיומה, עמנו הולך ונשמד מעם!'
לקראת סוף ההגדה ישנו טקסט המביע תקוה להמשך המפעל הציוני למרות האבדון הנורא:
'והשנה שנה רביעית למלחמת עולם, מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. אך בשערי מנורה התייצבו האחים רבבות חיילים, נוטרים ואנשי מגן, והיו לנו למגן ולכח - כי הלכו בשם החרות של עם ואנש להם ידבבו שפתינו דברי הערצה וחבה, יהיה שובכם אלינו עטור ניצחון וחזרתם בשלום להמשיך במפעל...'
לב עמ'. 20 ס"מ. כתמים במעטפת. קרעים קלים ליד השדרה. מצב טוב.
