טלאי צהוב שהיה שייך ליהודי בזמן השואה. גרמניה, שנות ה־40.
על פי עדות בנו של בעל הטלאי, הוא היה נוהג מדי שנה ב 23 ביולי לשאת את הטלאי על בגדו במשך שעות היום, והיה מכונס בחדרו. במשך השנים ניסו בני המשפחה מספר פעמים לשאול אותו לפשר מנהגו, אך הוא סירב להשיב, ורק היה נוהג לומר 'הטלאי הזה הציל את חיי' ולא פירש, והדבר נשאר בסוד שלקח עמו לבית עולמו.
על פי תקנות הרייך הגרמני משנת 1938 על כל יהודי בשטח הכיבוש הגרמני לענוד טלאי צהוב. הכתב היה בדרך כלל בגופן שנראה כלקוח מספרים עתיקים. החיוב לשאת את הטלאי בפועל בגרמניה החל בספטמבר 1941. נקבע כי הטלאי יהיה לפחות בגודל עשרה סנטימטרים, הוא עוצב בצורת מגן דוד ובתוכו הכיתוב "jude". על פי ההוראה הטלאי נישא על הבגד בצד שמאל של החזה, או על הזרוע הימנית מתחת לבית השחי. יהודים ששכחו את האות בצאתם לרחוב, או שהאות לא תאם את ההוראות, היו צפויים רשמית לעונשי קנסות ומאסר, והוצאה להורג ללא משפט על ידי ירי מיידי. ביומנה של מרי ברג 'גטו ורשה' כתבה כי היהודים הקפידו באופן מיוחד לשמור על הטלאים הצהובים באופן הנקי ביותר "שכן הגרמנים מגלים 'רגישות' מיוחדת בנקודה זו. בראותם יהודי העונד סרט זרוע מקומט או מלוכלך הם מכים אותו בו במקום".
12x10 ס"מ. כתמים. מצב טוב.
