מכתב מרטיט בכתב ידו וחתימתו של מרן המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין לרבי שמואל הומינר ז' אב תשכ"א [1961], אודות גודל חיוב לימוד המוסר, וח"ו גודל העוון של העושה מעשים 'המחריבים את ירושלים'.
את מכתבו פותח הגאון בגודל החשיבות של לימוד המוסר "מה מאד רצוני שיה' לי איזה חלק בחיזוק לימוד המוסר כמה עבודת האדם אף לקיים רק מצוה אחת כהלכתה..." ומוסיף דברים נוראים בנוראות מעשי האדם, אשר כפי שנאמר 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', כך ח"ו מי שאינו מתאבל אינו זוכה, ואף גרוע מכך אם עושה מעשים המחריבים "איך זה נקרא מתאבל, הלא אתה מחריב איך אתה מתאבל", ומוסיף הגאון לקראת סוף הדברים את החיוב על האדם לחזק עצמו: "כמה זה מחייב לחזק את עצמו באמונה ובמדות, ואהבת הברכות, כמה גודל העול על האדם לראות שיה' מעשיו בגדר חיזוק והתבוננות...".
הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין [תרמ"ה - תשל"ד 1885-1974] מגדולי התורה והיראה בפולין ובארץ-ישראל. מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, מורה דרך לרבים בדרכי העבודה והיראה, ובעל מופת. למד בישיבות קלם ומיר שבפולין. היה ר”מ בישיבת קלצק ולומזה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם ישיבת מיר לווילנה, שהייתה לזמן קצר תחת שלטון הליטאים. משם עבר עם הישיבה לקיידאן, ומשם נסע עם התלמידים מזרחה לקובה ולשנגחאי. בשנת ה’תשי”ד (1954) עלה לארץ-ישראל והצטרף לישיבת פוניבז’ שבבני ברק. בהלוויתו הספידו רבי אלעזר מנחם שך ואמר שמימיו לא ראה עובד ה’ כרבי יחזקאל.
[1] דף, שורות. מצב טוב מאד.
