מכתב חשוב מאת רבי משה פיינשטיין נגד 'החוק המחפיר של מדינת ישראל' - חוק 'מיהו יהודי'

מכתב בחתימת יד הגאון רבי משה פיינשטיין, עם מספר תיקונים בכתב ידו, בנושא 'החוק המחפיר של מדינת ישראל הנוגע לענין מיהו יהודי'. "זה זמן רב שהיהדות החרדית בכלל ואגודת הרבנים בפרט עומדות במערכה קשה נגד החוק המחפיר של מדינת ישראל הנוגע לענין 'מיהו יהודי', אגודתנו השקיעה במאבק זה הרבה ממרצה, זמנה, כוחותיה, ופעולותיה בידעה שחוק זה מערער את עצם יסודי היהדות. כידוע עדיין המצב לא נשתנה והחוק המחפיר לא בוטל." במכתב קריאה לאסיפה גדולה בה עתידים היו להשתתף רבנים מכל רחבי העולם היהודי ושעתידה היתה להתקיים בכ"ב שבט נגד החוק הנ"ל 'המהרס את קדושת המשפחה בפרט ואת יסודי הדת בכלל, ומעמיד בסכנה את קיום תורתנו ועמנו'. נוסח המכתב יועד להזמנת רבנים שונים להשתתף באירוע, ורבי משה פיינשטיין ערך מספר תיקונים מעניינים בכתב ידו. בשורה המדברת על חוק 'מיהו יהודי' הוסיף 'ועוד מינים עוקרים כאלו' . כמו"כ במספר מקומות החליף את המילה 'כנוס' במילה 'אסיפה'. את הלשון 'יחיד' שהיתה במקורה במכתב שינה ללשון רבים (במקום 'בזה אני מתכבד' ל 'אנחנו מתכבדים'). כמו"כ בשולי המכתב הוסיף שורה מאלפת לגודל ענוותנותו והקיפה בעיגול: 'אולי יותר טוב לחתום ועד המסדר של האסיפה'. הגדרת 'מיהו יהודי' לצורך רישום אוכלוסין על פי החוק הישראלי היתה לנושא שנוי במחלוקת וטעון במשך שנות קיומה של מדינת ישראל. עד לשנת 1970 לא כלל החוק מענה לשאלה מיהו יהודי, והמושג "יהודי" הופיע ללא הגדרה. המחוקקים הראשונים שבאו לקבוע מסמרות בנושא ניתקלו בניצני מחלוקות והעדיפו להימנע מהכרעה. התוצאה הייתה העדר מדיניות עקבית ומחייבת, שהביאה לכך ששאלות שהתעוררו בשטח באשר לזהותם של העולים, הוכרעו על ידי פקידי הרישום ושרי הפנים. בי"ח אדר תשי"ח (10 במרץ 1957) פרסם שר הפנים, ישראל בר-יהודה, הנחיות לפקידים העוסקים בענייני רישום הלאום במרשם האוכלוסין, לפיהן "כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי. ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות". הנחיות אלו היו המדיניות שהונהגה בפועל מאז קום המדינה, ואשר מכוחה נרשמו כיהודים גם עולים שלפי ההלכה לא היו יהודים. הרבנות הראשית התנגדה להוראות והביעה את דאגתה שהדבר יעודד נישואי תערובת ויביא לפילוג העם. במשך השנים התקיימו דיונים סוערים רבים בנושא בכנסת, ובציבוריות הישראלית, וההגדרה עברה גילגולים שונים ושינויי נוסח, כאשר מחד ביקשו מפלגות חילוניות להגדיר כי כל אדם מבוגר יירשם כיהודי אם הצהיר על כך בתום לב, כל עוד אינו בן דת אחרת (הדבר נקבע בהחלטת ממשלה מיום 20/7/1958), ואילו המפלגות החרדיות ביקשו לקבוע כי הגדרת 'מיהו יהודי' תהיה כפופה להלכה היהודית האומרת כי רק בן לאמא יהודיה או שנתגייר יחשב כיהודי. המשמעות של ההגדרה נוגעת גם כיום לחוק השבות, לרישום במרשם האוכלוסין וכן להכרעתו של בית דין בשאלות הנוגעות למעמד האישי של האדם כגון נישואין, גירושין וקבורה יהודית. רבי משה פיינשטיין [תרנ"ה-תשמ"ו 1895-1986] מגדולי פוסקי ההלכה בתקופה שלאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. נודע גם בסדרת ספריו שו"ת אגרות משה. [1] דף נייר רשמי 28x22 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.