העובדה שחזרתי לכתוב ביידיש גורמת לי שמחה' - מכתב מעניין בכתב ידו וחתימתו של סופר היידיש הגדול איציק מאנגר. המכתב נשלח לידידו בשנת 1941 ומשקף היטב את הלך רוחו באותם ימים. יידיש.
במכתבו של מאנגר אשר נכתב ל'פריד' מבטא הוא את הדאגה למשפחה שלו שלא בטוח שהינם בחיים, וכותב כי העובדה שחזר לכתוב בשפה היידיש מסיבה לו שמחה יתירה. כמו"כ מבקר הוא את העיתונאים וכותב כי הם 'שונאים אנשי רוח כמו שיהודי אדוק שונא חזיר'. כמו"כ הוא מביע את אכזבתו מן העובדה ששלח לעיתון אמריקאי שלש שירים שכתב והעיתון נמנע מלפרסם אותם, ומבקשו שישלח לו את רשימת הסופרים היהודים באמריקה, וכותב: "במקום שיש חיים בכתיבה שם ההנאה האמתית של החיים".
יצחק (איציק) מַנְגֶר [מאנגר; -1969- 1901] משורר, מחזאי וסופר יידיש. נולד בצ'רנוביץ לאב שהיה חייט אומן שתיין. במלחמת העולם הראשונה ברח לרומניה, שם ב 1918 החל לכתוב שירה ביידיש, ועד מהרה התקרב לשכבת האינטליגנציה הגבוהה דוברת היידיש כגון יעקב שטרנברג, והחל לכתבו בעיתונות היומית היידית בצ'רנוביץ. בין היתר עסק במתן הרצאות והיה לדמות כריזמתית ואהודה שסחפה את קהלה. ב-1929 הוציא מאנגר לאור בבוקרשט את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" (כוכבים על הגג), שבו עירב מסורות ספרותיות חדשניות וישנות. באותה שנה החל להוציא את כתב העת הקטן שלו, "מילים בודדות". בשנות ה-30 כבר היה מאנגר מוערך וידוע בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובארצות הברית, ויצירתו הגיעה באותן שנים לשיא. בייחוד נתפרסם כרב אמן בשילוב הישן והחדש ביצירותיו תוך שימוש אנאכרוניסטי של חומרים מהתרבות הגרמנית העכשווית עם דמויות תנכי"ות מוכרות וכדו'. בשנות השואה ברח ללונדון, ולאחר מכן בשנת 1951 השתקע בניו יורק. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל. בסוף שנת 1968, חודשים ספורים לפני מותו, נוסד פרס ספרותי על שמו: פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, שחולק משנת 1969 ועד 1999.
[3] עמ'. מצורף תרגום לעברית של המכתב. מצב טוב.
