FLOSSENBURG ABREIT MACHT FREI - פלוסנבירג העבודה משחררת. עדות אסיר מחנה פלוסנבירג לשעבר MAZALEYRAT MAURICE - פריז, 1968 - מהדורה ראשונה. עותק עם הקדשת המחבר.
עדות מצמררת על ההתעללות הזוועתית שעברו הוא וחבריו במחנה פלוסנבירג. מוריס הגיע למחנה ב 1944, מיד בהגיעו שמע את המשפט: "כאן נכנסים דרך השער ויוצאים דרך הארובה". הוא מספר על שורה של נערים מ"היטלר יוגנד" שתפקידם היה לידות באבנים את האסירים המגיעים למחנה. הוא הוכנס לבלוק 21 בו נאלצו לישון במיטת קומתיים ארבעה אסירים ברוחב של 80 ס"מ כשמסביב שרצים כל הזמן. אסיר שנפל מהמיטה מיד חטף מכות.
מוריס היה עד לכמה וכמה הוצאות להורג של חבריו הטובים. אודותם נשאל לאחר המלחמה ממשפחותיהם עם ידוע לו מה עלה בגורלם. מוריס מרבה לתאר את החקירות הקשות שעבר בזמן שהיה במחנה, משום שהנאצים היו בטוחים שהוא מסתיר מידע הידוע לו על חברי התנגדות שהסתובבו חופשי. הוא לא העיז להשיב, אך כתוצאה מהחקירות גופו התרסק, וכמה פעמים שהיה ממש על סף מוות. בין היתר הוא מתאר את מבנה המשרפות, את האופן בו פעלו במחנה, וכיצד הנאצים בזזו את הגופות, ולקחו גופות אל מחוץ לקרימטוריום לצרכי "מחקר" - מחזה שראה בעיניו כמה פעמים. בשלב מסוים הנאצים העבירו אותו לבלוק 8, והוא הועסק בתחזוקה של הרכבים במחנה. באחת הפעמים הוא התארגן לברוח באמצעות הסתתרות בתא מטען של משאית שנכנסה למחנה, אך ברגע האחרון ביטל את תכניתו משום ששמע רעש של מטוסים ונדמה היה לו שאלו מטוסי בעלות הברית, ולא רצה לסכן עצמו כאשר יום השחרור בין כה קרב. בחודשים הראשונים של 1945 הוא ואסירי המחנה אזרו כוחות בידעם כי זה ענין של זמן קצר עד שבעלות הברית ישחררו את המחנה. מוריס נלקח ביחד עם 1700 היהודים ואסירים נוספים מפלוסנבירג להשמדה בדכאו לקראת סוף המלחמה, כאשר רוכזו בככר המרכזית, אותה הוא מתאר לפרטים. בדרך לדכאו מתו רבים. מוריס עצמו היה על משאית שהונהגה בידי חיילי וורמאכט שנאלצו להתרכז בקרב יריות מול בעלות הברית. בהגיעם לכפר פוסינג במזרח באווריה, הוא וחבריו הצליחו לברוח בחסות הקרבות ולהסתתר ברפת סמוכה, שם מצאו כלי נשק באמצעותם התגוננו מפני הנאצים שגם בשלב זה דלקו אחריהם, וכך למעשה ניצלו חייו. לאחר זמן מה הכוחות האמריקאים אספו אותם עם אמבולנסים אל השחרור הסופי.
המחבר מקדיש את הספר לכל חבריו שהצילו אותו "משחיטת הנאצים" ומציין את שמותם ובפרט "לבודו מהנובר שהציל אותי מטבח האס אס", וכן "לגרובר ומוהלבאכר (שני אסירים אוסטרים ששהו עמו בתא החקירות במחנה, והוצאו להורג כעבור כמה ימים) חברי לתא שהוצאו להורג בגראץ".
מחנה פלוסנבירג (Flossenbürg) הוקם בידי הנאצים ב-1938 בבוואריה, קרוב לגבול עם חבל הסודטים. בסך הכל נרצחו בו לפחות 30,000. אף שהמחנה הורחב שוב ושוב, היה מספר הכלואים בו גבוה תמיד בהרבה מקיבולת המחנה. אסירי המחנה הועבדו בתעשיית הנשק, במפעלים כדוגמת "אוניברסל", וכן בבנייתם של מטוסי קרב של חברת מסרשמיט. תנאי המחיה במחנה היו קשים מנשוא. עבודת הפרך במחצבות והטיפול הבלתי-מספק שקיבלו הכלואים במחנה, וכן אכזריותם של סוהרי ושומרי המחנה, עלו לאסירים רבים בחייהם. ב-8 באפריל 1945 החלו אנשי האס אס במחנה בהעלמת העדויות על שאירע בו (מבצע 1005). ב-20 באפריל 1945 פונה המחנה סופית. מפקדו מקס קגל הורה על צעדת מוות בכיוון מחנה הריכוז דכאו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה נמצאו לאורך נתיבי צעדת המוות של האסירים כ-5,000 גופות. במחנה נותרו כ-1,600 אסירים שלא היו כשירים למסע. הדיוויזיה ה-90 של צבא ארצות הברית הגיעה למחנה ב-23 באפריל וכבשה אותו ללא התנגדות. רבים מבין האסירים ששהו בו מתו במהלך השבועות הבאים בגלל מצבם הבריאותי הקשה.
95 [1] עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב מאד.
