COBAYES HUMAINS - שפני ניסיונות אנושיים, מאת שלושה רופאים שוויצרים Dr G. MENKES, Dr. R. HERRMANN, Dr A. MIEGE, ז'נבה - פריז, 1946. צרפתית. פרסום נדיר וקשה מאד לקריאה - השלשה הגיעו למחנות בתום המלחמה לברר מה היו בדיוק ה"ניסויים הרפואיים" שביצעו פושעי האס אס ועוזריהם במחנות המוות באסירים בזמן הפעלת המחנות - דוח מפורט ולא מצונזר המתאר לפרטים את המעשים הנוראים שביצעו הנאצים ב"שפני הניסיונות האנושיים" - אסירי מחנות המוות. מלווה בתצלומים קשים של אותם אסירים שהנאצים התעללו בגופם, וכן של גופות הנספים. דוח מוקדם ואולי הראשון מסוגו החושף את הפשעים הגדולים והמחרידים שנעשו על ידי בני אדם משחר ההיסטוריה האנושית. קשה מאד לקריאה.
דוח פרטני שפורסם לאחר ביקורם של שלושה רופאים שוויצרים במחנות המוות דכאו, שטוטהוף, ומינהוף - בו רוכזו אסירים ממחנות נוספים, במטרה לבדוק ולחשוף את הסאדיסטיות הנאצית באמצעות הניסויים הרפואיים שביצעו באסירי מחנות המוות בתקופת המלחמה. השלשה בחנו את מתקני העינויים השונים במחנות, שוחחו עם תושבים אשר גרו סמוך למחנות, גבו עדויות מאסירים גם כאלה אשר היו נוכחים בעצמם בשעת הניסויים, ובדקו מסמכים המתעדים פרטים מהניסויים הקשים והעינויים שביצעו הנאצים באסירים היהודים במחנות אלו.
כאשר הגיעו השלשה למחנה דכאו בזמן שחרורו הם הבחינו באסירים המחטטים באשפה ומתארים את מה שראו עיניהם כרפלקס של חיה המחפשת את מזונה. כמה מהאסירים ליקקו פחיות ריקות של חלב מרוכז. מופיע פירוט נרחב של שטח מחנה דכאו, אגפיו השונים, ומתקני העינויים וכן סדר היום של האסירים.
בדכאו בדיקתם העלתה שמשנת 1941 פעלו במחנה אחיות מזדמנות ללא כל הכשר רפואי. אותן אחיות עסקו בקטיעת אצבעות ידיים, רגליים, וגפיים של האסירים ללא חומרי הרדמה. בתקופה זו נערכו בדכאו ניסויים בכ 1100 אסירים אשר הוזרקו להם חיסונים עם הרכבי תרופות שונות על מנת לבדוק את יעילותם מפני מחלת המלריה (פרופ' קלאוס פון שילינג בן ה 73 היה האחראי במחנה על כל הניסויים הקשורים במלריה). קלאוס היה נוהג להזריק דם של חולים בגופם של אסירים בריאים. מרביתם מתו תוך שעות, או ימים ספורים. בנוסף מדווח על ניסויים שעשו הנאצים באסירים אשר מטרתם היתה לייעל את חיל האויר הגרמני. כך למשל בניסיון לקבוע כמה זמן טייס גרמני שאבד בים באזור הקוטב יוכל להישאר בחיים לפני שחולץ, הביאו אסירים למצב של קרוב למוות (בדרכים שונות אשר קשה לפרטן כאן) וניסיון להחיותם ברגע האחרון, גם בניסויים אלו מרבית האסירים ש"נבחרו" למשימה מצאו את מותם תוך דקות. נעשו ניסויים במערכת העיכול על ידי האכלת אסירים במשך מספר חודשים דבר מאכל אחד בלבד כגון כרוב גולמי, ניסויים מתועבים בבדיקת קרישת דם, ניסויים הקשורים במערכת הגזים, הפרייה מלאכותית בנשים בניסיון לבודד את הגזע הארי, הזרקות של חומצות, ועוד שלא ניתן להעלותם על הדעת. את האברים של האומללים שמתו כתוצאה מאותם ניסויים חתכו הנאצים ושלחו ל"מחקר" במעבדות שונות בגרמניה.
באחד הפרקים מציינים השלשה את העובדה המחרידה שאת "תוצאות" ניסוייהם פרסמו הרופאים הנאצים בכתבי עת גרמנים רפואיים שונים, ומובאים כמה וכמה דוגמאות לפרסומים הללו, בהם מפורטים באופן מחריד נתוני האסיר בו בוצע הניסוי, כמה זמן שהה במחנה, גילו, מצבו הרפואי, הניסוי שנעשה בו, והתוצאות.
כמו"כ לראשונה נחשפים כאן הניסויים הרפואיים שבוצעו בבלוק 46 בבוכנוואלד. הבלוק אותו עטפה סודיות מוחלטת יותר מכל שאר המחנות בהם בוצעו הניסויים. הבלוק עצמו הוקף בגדר תיל, אדם שהיה עד לאותם ניסויים אם כרופא או כצופה מן הצד, אם נחשד ברמיזה הקלה ביותר אל מחוץ לשטח הבלוק על מה שנעשה שם, נענש במוות במקום. הסגל כולו שעבד בבלוק זה הושמד לפני שחרור המחנה. עם זאת הצליחו שלושת הרופאים בדרכים שונות להתחקות אחר הנעשה בו. בבלוק זה נעשו ניסויים בבני אדם הקשורים בחיסונים, הזרקות, ניסויים בכוויות שנעשו בגופם של האסירים, ניסויים בתגובת האסירים לקור מקפיא, ועוד, שקשה להעלות על הכתב.
בסוף הספר תחת הכותרת "השמדה מדעית" מובאת עדותו של ד"ר אנרי כריסטיאן - אסיר מס' 98,752 ממחנה דכאו, המספר על מה שראה בסוף יולי 1943 - ניסוי בגז שנעשה ב 30 נשים יהודיות שהגיעו למחנה ממדינות שונות. השלשה כותבים: "ראינו עשרות אלפי מקרים של בצקת במחנות הריכוז הגרמנים, למיטב ידיעתי לא בוצע שום מחקר, או ניתוח מעבדה, שום עבודה מדעית רצינית על הבצקות הללו והדרך לרפאותם... המשמעות של ניסויי האס אס על שפני הניסיונות האנושיים היו תירוצים פשוטים להרוג... אסירי המחנות היו פשוט חיות מעבדה...".
עוד אנו מוצאים פרטים חשובים על הצורה בה התנהלה ההשמדה מצדם של הנאצים עצמם, כך למשל במסמכים שמצאו בשטוטהוף מפורט כי כל תליין שהוציא להורג אסיר קיבל בתמורה בקבוק ברנדי, מנת נקניק, ו 6 חפיסות סיגריות, על פי הדיווח שם בלילה שבין ה 1 ל 2 בספטמבר 1944 הוצאו להורג קרוב ל 400 איש בידי שמונה תליינים, כך שכל תליין קיבל את המנה שלעיל כפול כל מספר האנשים שהוציא להורג. עובדה מחרידה נוספת - הבלוקים היו מלאים בשרצים כך שגם בשעות הלילה האסירים לא יכלו לישון מרוב גרד, ואילו סמוך ממש לבלוקים במגרש מגודר גידלו הנאצים ארנבות שבעורן השתמשו למדי החורף של חיילי האס אס, כלובים אלה היו נקיים בקפדנות ומעולם לא נראו בהם שרצים - דוגמא מבהילה ליחסם של הנאצים לבני אדם בהשוואה לבעלי חיים.
השלשה כותבים: "אנו שואלים את עצמינו שוב ושוב את השאלה, האם לניסויים הללו היה ערך מדעי שיכול להצדיק או לתרץ אותם, ואנו משיבים: בהחלט לא. אף לא לאחד מהניסויים הללו אין ערך מדעי. יתר על כן, אף לא אחד מהניסויים הללו בוצע במטרה לפתור בעיה מדעית חשובה... בלתי אפשרי לייחס ערך מדעי כלשהו לניסויים האידיוטים הללו. אתה לא צריך להיות מדען כי להבין שהזרקת מוגלה לגברים תשושים, חסרי תזונה וחלשים מובילה בהכרח למוות...". הכותבים מבטאים את ההלם ואת התחושות הקשות שהרגישו לאור חשיפת הזוועות הללו שכמעט לא ניתן להעלות על הדעת שבוצעו במציאות, וכותבים שאין בשפה מילים באמצעותן הטיבו לבטא את הרגשות שלהם כאשר דברים אלו נחשפו בבדיקתם. בחלקו האחרון של הספר מנסים הכותבים לנתח את התופעה כיצד נאמנות כה עיוורת לפיהרר הביאה לפשעים כל כך חמורים. ומסבירים כמה הרסנית היא תאוריית הגזע הנאצית.
מפאת כבוד הציבור וחומרת הדברים, לא תיארנו כאן ולא אפס קצה של הדברים הקשים הנחשפים בפרסום זה.
90 [6] עמ'. 19 ס"מ. מצב טוב מאד.
