Die Völker und Rassen Südosteuropas. Mit 96 Aufnahmen und einem Reisebericht - העמים והגזעים של דרום מזרח אירופה - פרסום אנטישמי בעקבות מסעו של המחבר במזרח ובחינת האוכלוסייה בהתאם לתורת הגזע הנאצית. עם 96 תמונות ודוח מסע של Gustav Adolf Küppers. מחברים: Karl C. von Loesch / Wilhelm E. Mühlmann, הוצאת Volk und Reich Verlag. אמשטרדם, ברלין, פראג - 1943 - מהדורה ראשונה. העותק של הפסיכיאטר הנאצי ארנסט רודין עם חותמת בעלים שלו, הדגשות, והערות בכתב ידו בגוף הטקסט.
פרסום אנטישמי במסווה של מחקר מדעי העוסק בעמים והגזעים של דרום מזרח אירופה לאחר מסעו של גוסטב אדולף קופרס לארצות הבלקן בין השנים 1935-1939. הספר עוסק בסקירה מפורטת של העמים המרכיבים את האוכלוסייה הדרום מזרח אירופאית ואת השינויים האתניים שאוכלוסייה זו עברה בניסיון להתחקות אחר ההבדלים הגזעיים שבין אומה לאומה, ההשפעות הלאומיות והדתיות על העמים השונים, הגירה, וסקירה מפורטת של התכונות הגזעיות של העמים השונים. "כל מי שנוסע בשטחים נרחבים תוך שימת לב לעובדות גזעיות בסיסיות, תמיד מושפע מהתמונה הכוללת של תופעה גזעית" כותב המחבר. הספר כתוב בנימה מתנשאת של אדם "מלומד" שהגיע לסביבה פרימיטיבית ולא מפותחת המנסה לאפיין את העמים השונים על פי תבניות תורת הגזע איתן הגיע לאזור.
בכל פעם שהמחבר עוסק ביהודי מזרח אירופה הוא מדגיש את נחיתותם על פי תורת הגזע הנאצית. כך בתארו את תצלומי יהודי מרמרוש כותב המחבר על הבטלה של יהודי גליציה: "יהודים מבורשה. ישנן כמה קהילות יהודיות באזור מרמורש, שחבריהן שונים מיהודי הגטו בגליציה בכך שהם עוסקים גם בחקלאות ובמלאכה." בפרק העוסק ביהודי המזרח המחבר מציג את רדיפת היהודים בארצות מזרח אירופה כ"הגנה עצמית" מפני השתלטות היהודים, כך למשל הוא כותב: "יש כנראה הרבה יותר ממיליון יהודים בהונגריה. הריכוזים החדשים האלה של יהודים במדינות דרום מזרח אירופה מסוכנים הרבה יותר עבור העמים הילידים מאשר הריכוז המקביל של יהודים בוינה ובברלין. המאבק ההגנתי שהתגלה לאחרונה נגד היהדות בכל מקום הוא שם כמו כאן הגנה עצמית לאומית; אבל הבדל מהותי הוא שהעמים הקרקעיים המובילים בדרום מזרח המדינה, הם קטנים יותר וחסרי הגנה כלכלית יותר בהשוואה להמוני היהודים בארצם. אחרי הכל בגרמניה תמיד היה מבנה חברתי סגור של העם הגרמני, אך לא בקרב עמי הדרום - מזרח. לכן, בפרק זמן קצר להדהים, הצליחו היהודים בדרום מזרח אירופה להשתלט כמעט על כל המסחר והתעשייה, וגם להפוך לחוכרים חקלאיים, ובכך לפגוע בעקיפין בחקלאים".
בחלקו השני של הספר מופיעים 96 תצלומים שצילם המחבר במסעו, של אנשים בני לאומים שונים במטרה להציג את הגזעים המרכיבים את עמי מזרח אירופה ולעמוד על תכונותיהם, ובתוכם תצלומים של יהודים וכן תצלומים של גזעים שונים עם הערות המתייחסות ליהודים כגון: "הארמנים הקולוניאלים הם סוחרים... הם אויבים פנאטים של היהודים". לצד יהודים מציג המחבר תצלומים של מקדונים, מוסלמים, אלבנים, ועוד, כאשר כל אחד מהטיפוסים מוגדר על פי תורת הגזע הנאצית: "טיפוס עדין, חד גפיים, אינטלגנטי... תלבושות ומנהגים פרימיטיבים ישנים נשתמרו כאן" וכדו'.
בנוסף לחותמת הבעלים, במספר מקומות בספר מופיעות הערות בכתב ידו של הפסיכיאטר הנאצי ארנסט רודין [1874-1952]. רודין היה מתלמידיו הבולטים של הפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין (האב הרוחני של תורת הגזע), והיה ממייסדי האגודה הגרמנית להיגיינה גזעית ב- 1904 ויועץ לנאצים בנושא הפוליטיקה הגזעית. רודין היה בין הראשונים שכתבו על ה"סכנות" של פגמים תורשתיים ועל עליונותו כביכול של הגזע הנורדי כ"יוצר תרבות". הוא עמד בראש ארגוני הפסיכיאטרים והנוירולוגים בגרמניה הנאצית. רעיונותיו שימשו כבסיס מדעי להצדקת המדיניות הגזעית של גרמניה הנאצית ו"החוק אשר הוביל למניעת צאצאים חולים תורשתית" הועבר על ידי ממשלת גרמניה ב-1 בינואר 1934. רודין נלהב כל כך מרעיון שיבוח הגזע שעמיתיו כינו אותו ה"רייכספיהרר לעיקור". ממרום מעמדו כיועץ בכיר של היטלר, הוא הסית מדענים שנתנו לגיטימציה למשטר הרצחני. בין היתר מיוחסת לרודין אחריות לעיקור 400 אלף בני אדם ורצח של 300 אלף חולי נפש ובעלי מוגבלויות. מיד לאחר עליית היטלר לשלטון הכריז רודין: "באמצעות העבודה הפוליטית של אדולף היטלר, רק הוא יאפשר לנו להגשים את חלומנו מזה שלושים שנה, להפוך את ההגיינה הגזעית למציאות". רודין הצטרף באופן רשמי למפלגה הנאצית ב-1937. בשנת 1939, ביום הולדתו ה-65, הוענקה לו 'מדליית גתה לאמנות ומדע' באופן אישי על ידי היטלר, שהגדיר אותו בתואר "חלוץ האמצעים הגזעיים-היגייניים של הרייך השלישי". בהשתמשו בתואר החלוץ של לימודי תורשה פסיכיאטרית, הוא עיצב, הצדיק ומימן את העיקור ההמוני וההרג הקליני של מבוגרים וילדים בשנות השואה. ב-1942, היה ממובילי הרעיון של 'מתת חסד', וקרא ופעל ל"חיסול ילדים צעירים באיכות נחותה בעליל". ב-1945 נתפס רודין, וצוות התביעה של משפטי נירנברג שקל להעמידו לדין, אולם ב-1946 הוא שוחרר ולמרבה האבסורד חזר לתפקידו כמנהל מכון המחקר עד מותו ב-1952.
104 עמ'. מצב טוב - טוב מאד.
