לייפציג, שעת ערב, השמש שוקעת מבעד לחלון, משמאל למעלה מתנוסס השלט: "מקום ללילה לאורחים הוגנים - 8 מארק". בעלת הפונדק האוחזת בידה פנס ומבקשת מאורחי הפונדק היהודים: 'בבקשה לשבת' כאשר באצבעה היא מצביעה על ערימת קש. הפונדק בשעה זו כבר מלא אורחים, היהודים מבקשים אף הם מקום, אך האורחים האחרים מבקשים שיעזבו. ליד ערימת הקש עליה שוכב אדם, מופיעה הכתובת: JUDEN RAUS - 'יהודים החוצה', (הביטוי המפורסם אשר שימש את הנאצים כלפי היהודים בעת ריכוזם לגירוש), והיושב עליה מנופף באצבעו 'החוצה'. האורח היושב מימין מניף בידו מגף המכוון לעוף אל עבר היהודים הלא רצויים. היהודים מצדם מנסים לפתות את בעלת הבית בזהב ויהלומים שברשותם, להישאר. באופן פרדוקסלי היהודים מחזיקים זהב ויהלומים אך לבושים בבגדים פשוטים ובלויים, משמאל ניתן להבחין בכלב השולף עצם מכיסו של היהודי. על אף שההנחה כי ליהודים כסף וזהב בכיסם יותר מאשר לבני עמים אחרים היתה מוזגמת, יש לדבר סיבה היסטורית: מאז ימי הביניים נאסר על היהודים להחזיק אדמות ונדל"ן או להצטרף לגילדות, וכל הזמן היו נתונים לגירוש פתאומי מהערים והמדינות בהם ישבו, לכן החזיקו זהב, יהלומים, ושאר תכשיטים, על מנת לשרוד בארצות אחרות להן גורשו.
הוצאת Reinhold Knobbe, לייפציג, ראשית המאה ה־20. מצב טוב.
