מכתבו התקיף והמפורסם של הריי"צ בעניין סדרי ישיבת 'תורת אמת' - חתום בחתימת ידו. המכתב נשלח לראי"ה קוק להזהירו בבקשה כי לא יפעל לעשות דבר לשינוי הסדרים בישיבת 'תורת אמת' ששכנה באותם ימים בעיר העתיקה בירושלים. נשלח ממקום משכנו בוורשא, י"ז אייר תרצ"ה [1935]. המכתב מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, בחתימת יד קדשו "יוסף יצחק", בתוספת מספר מילים בכתב-ידו.
במכתבו פונה האדמו"ר הריי"צ לראי"ה קוק בתארי כבוד מופלגים: "כבוד הרה"ג הנודע ומפורסם לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב בכל מרחבי תבל וקצוי הארץ... מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א". באותם ימים כיהן הראי"ה קוק כרבה הראשי של ארץ ישראל היה זה כשלשה חודשים לפני פטירתו. נעשה אז ניסיון מצד הראי"ה קוק ובית דינו לקבוע סדרים חדשים בישיבת 'תורת אמת' החבד"ית (ראה להלן) שחלק מרבניה באותם ימים היו תלמידיו של הראי"ה קוק. הריי"צ שומע על כך ומייד כך משגר לו מכתב תקיף בו הוא דורש כי לא יעשה שום שינויים בסדרי הישיבה, אשר הוקמה על ידו ואשר היתה נתונה כל העת תחת פיקוחו המתמיד: "אנני יודע עדיין הפרטים בזה, ובטח כת"ר שליט"א יכתוב לי הנסבה אשר הביאם לזה, ואת אשר בדעת כת"ר שליט"א להציע בעניני סדרי הישיבה..." , ודורש מהראי"ה קוק כי לא יעשה דבר עד שיקבל (הריי"צ) מכתבים מפורטים ממנהלי הישיבה הגאונים רבי הרש"ז הבלין והרב שי"ל אליעזרוב: "לא יעשה דבר... בהנוגע לישיבת תורת אמת יצ"ו, עד אשר יקובל תשובתי על הידיעות המפורטות שאקבל בעזה"י". בסוף המכתב הוסיף האדמו"ר בכתב-יד קדשו, לאחר המלים "והנני ידידו הדו"ש מוקירו ומכבדו", את המילים: "כערכו הנשא המברכו".
ישיבה גדולה 'תורת אמת' היא הישיבה החב"דית הוותיקה בארץ ישראל. היא הוקמה בחברון בשנת תרע"ב [1912] ובזמן מלחמת העולם הראשונה נסגרה ונפתחה מחדש בירושלים. הרב הלל רבינוביץ', סיפר בשם אחד מזקני החסידים של הרבי הרש"ב, כי הרבי הבהיר באוזני הרב הבלין, שהמשיח יתגלה היכן שלומדים חסידות, וכדי לפעול את ההתגלות בארץ הקודש, הוא מקים בה את ישיבת תורת אמת. בשנת תרע"ב הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ מינו את הרב הבלין כמשפיע ומנהל של הישיבה בחברון. ביחד אתו נשלחו שבעה בחורים אשר היוו את גרעין הישיבה הראשון. כבר אז נקבע לה שמה, וכן נקבע כי מהותה יהיה בדומה למהות הישיבה בליובאוויטש. תכנון הקמת הישיבה עד הקמתה בפועל נמשך כתשע שנים. הישיבה הייתה בראשיתה סניף של "תומכי תמימים", וברבות הימים הוכרזה כעצמאית בשמה 'תורת אמת'. עד מהרה התרחבה הישיבה ורבים באו ללמוד בשעריה. אולם התנאים הקשים ששרו אז בארץ ישראל והסכנות שארבו בדרכים, מנעו את ההגעה לחברון מירושלים והערים הסמוכות. לאור זאת החליט הרבי הריי"צ להקים סניף נוסף של הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. כר"מים בסניף הירושלמי כיהנו הרבנים הגאונים, הרב צבי פסח פראנק, לימים רבה הראשי של העיר, והרב משה אריה לייב שפירא, תלמיד תורת-אמת בחברון, אשר היו קשורים לראי"ה קוק. באותן שנים עמדה הישיבה תחת פיקוחו והנהגתו הישירה של הרבי הריי"צ אשר נהג לשלוח לעתים קרובות לרב הבלין איגרות רבות בהן כתב הדרכות מפורטות לגבי צורת הישיבה והקריטריונים לקבלת תלמידים. באחת האיגרות ששלח לו, אף מצייר הרבי בפני הרב הבלין את הדמות שצריכה לאפיין ראש ישיבה חב"דית.
ישנן מספר גירסאות באשר לשינויים שרצה הראי"ה קוק להנהיג ב'תורת אמת'. יודעי דבר יודעים לומר כי כחלק מניהול סדרי הישיבה בירושלים קבע הרבי הריי"צ כי ילמדו בישיבה יחדיו הן בחורים והן אברכים כפי שהיה נהוג במשכנה בחברון, ואילו הראי"ה קוק ראה לנכון להנהיג בישיבה סדרים חדשים אשר יפרידו בין הבחורים לאברכים. וכששמע על כך הריי"צ הוא שיגר לו את המכתב שלפנינו בי"ז באייר תרצ"ה כשלשה חודשים לפני פטירת הראי"ה קוק, בבקשה כי לא ישנה דבר בסדרי הישיבה מכפי היה נהוג עד כה. המכתב הינו ביטוי מאלף לאחריות הרבה שהיתה לריי"צ לגבי צורת הישיבה שייסד, עד כי לא חשש לפנות לראי"ה קוק שהיה אז מרא דארעא דישראל והנהגתו היתה פרוסה על פני כל מוסדות הדת ביישוב וכפי שמכנהו הריי"צ עצמו במכתבו: "הנודע ומפורסם לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב בכל מרחבי תבל וקצוי הארץ", בבקשה נחרצת שלא לשנות דבר. לימים עברה הישיבה לפיקוחו והנהגתו של 'הרבי', האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ'.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. קמטים קלים וסימני קיפול. מצב טוב.
