MAUTHAUSEN Z pobytu a zivota v nemeckem koncentracnim tabore tretiho stupne - מאוטהוזן -מהשהות והחיים במחנה ריכוז גרמני תואר שלישי מאת אנטונין הרובן. פרוסטיוב (צ'כיה), 1945 - מהדורה ראשונה. עותק עם הקדשת המחבר לסופר הצ'כי ישראלי אריך קולקה: "mému příteli Erichu Kulkovi, Na památku pekelných let Antonín Hruban" - "לידידי אריך קולקה לזיכרון משנות התופת אנטונין הורבן".
פרסום רב עוצמה - זיכרונותיו האישיים של המחבר אנטונין הרובן אשר היה אחד האסירים ששהה במאוטהוזן - אוסטריה, בזמן הממושך ביותר בהשוואה ליתר האסירים שעברו במחנה - בתקופה של כשלש שנים. בספרו מתאר הוא את חיי היומיום במחנה על ההתרחשויות הקשות אותן חווה על בשרו ולהן היה עד. המחבר, אשר השתייך ל"קבוצת ההתנגדות הלאומית" אשר פעלה במחתרת נגד גרמניה הנאצית לאחר הכיבוש הגרמני נעצר באוקטובר 1941 כאחראי המחתרת על ענייני הדואר הטלגרף והתחבורה. לאחר שנלקח למרתפי הגסטפו ונחקר במשך 11 שעות במהלכן איבד את ההכרה שלש פעמים בשל המכות הקשות, נשלח לכלא ל 24 שעות, שם נגזר עליו בבית דין צבאי להישלח למאוטהוזן. מפקד הגסטפו בברנו הודיע לו כי הוא שולח אותו למאוטהאוזן שם "עליו למות תוך שלושה חודשים". הוא הגיע למאוטהוזן בפברואר 1942, וכבר בקבלת הפנים הראשונה הוצאו שנים מחבריו להורג לידו. בספרו מגולל הוא לפרטים את המעשים הנוראים והסאדיסטים של הנאצים בכל החודשים הארוכים בהם הוחזק במאוטהאוזן, באופן שקשה לתאר כאן. הוא מתאר לפרטים את שיטות ההרג ושריפת הגופות שנעשתה במחנה, וכן את עבודות הכפייה השונות בהן מצאו האסירים מדי יום את מותם. למרות כל מה שעבר, מתוך קבוצה של כמה אלפי אסירים שעברו במחנה בשלש השנים ששהה בו הצליח להינצל הוא ועוד כמה עשרות אסירים, ולספר את סיפורו הנורא בתום המלחמה.
בפתח כל פרק בספר מופיע חיתוך עץ של סצינה מהמחנה קשה לצפייה מעשה ידי הצייר, הגרפיקאי והמאייר הצ'כי אנטונין קמניק (1886-1959). מול עמוד 122 מופיעה דמותו של היטלר המורכבת ממשפטים המטיחים בפניו את כל האשמה הרובצת עליו, ואת הפשעים שביצע מעשה ידי ק. פבליק.
מקבל הספר אריך קוּלְקָה (Erich Kulka; 1911-1995) סופר צ'כי-ישראלי, היסטוריון ועיתונאי ששרד את השואה. בשנות המלחמה הוא נשלח אל מחנות הריכוז דכאו, זקסנהאוזן, נויינגאמה, ובשנות 1945–1942 למחנה ההשמדה אושוויץ. במהלך הפינוי של אושוויץ בינואר 1945, הצליח קולקה לברוח מ"מצעד המוות" יחד עם בנו בן השתים עשרה אוטו דב. לאחר תום המלחמה כתב עם חברו למאסר אוטה קראוס את הספר "בית חרושת למוות", הנחשב כיום לספר תיעוד קלאסי על אושוויץ. בישראל נמנה בין החברים הפעילים ביותר ב"התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה" וב"ליגה לידידות ישראל-צ'כוסלובקיה". בשנת 1977 היה בין מניחי היסוד של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס. פרויקטים אחרים כללו הקמת האגודה העולמית של ניצולי אושוויץ והוצאה לאור של כתב העת "הקול של ניצולי אושוויץ".
122 [4] עמ'. חלק מהדפים מנותקים כפי שיצאו מבית הדפוס (לא הודקו מלכתחילה).
