מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יוסף רוזין - הרוגוצ'ובר, אלול תרפ"ז.
מכתב עמוק בפלפול כדרכו של הגאון הכותב את תחילת הדברים ברמיזה ובקצור גדול. הגאון רומז דברים בענין הקשר בין מתן לוחות שניים לכפרת יום הכיפורים, ובענין השגחה פרטית והימים הנוראים בהם 'צריך שמירה מעולה השגחת הבורא ית', סכותה לראשי, והשמירה המעולה הזה לא בגדר הטבע כלל נגמרת', וכן ביאור בדברי הרמב"ם במורה נבוכים בענין הרע שהוא העדר הטוב, ועוד עניינים. הגאון מסיים את מכתבו בברכות: 'והבוי"ת [הבורא יתברך], יצליח לו ויתן לו כוח"ט ושנה טובה...'.
הגאון האדיר והמופלא רבי יוסף רוזין [תרי"ח-תרצ"ו 1858-1936] - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". גאון אדיר וחריף, יחיד ומיוחד בהתמדת התורה, בעומקן ורוחבן של כל סוגיות הש"ס והראשונים. מגלה צפונות בתורת הרמב"ם בעומק עיון הפשט. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח" בלשונו הקצרה, והתמציתית, ומעט הלומדים זוכים לעמוד על סוף דבריו. מסופר שפעם אחת עבר יהודי ליד חלונו, ונבהל למראהו, עשרות ספרים פתוחים על שולחנו, וראהו מקיף את השלחן בריצה סביב, בעומק המחשבה והעיון. עוד סופר כי הוא עסק בתורה גם בזמנים בהם אסור על פי ההלכה ללמוד תורה - כשישב שבעה ובתשעה באב. משהעירו לו על כך, אמר שאין לו ספק שהוא עתיד להיענש על כך משמים, אבל הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה. (לפי גרסה השיב על פי הירושלמי ש"אם היה להוט אחר התורה, מותר"). גם כאשר נטה למות וסבל מכאבים עזים, סח לסובביו כי הוא מייחל שהכאבים ייפסקו לפחות ליום אחד בשבוע כדי שיוכל ללמוד בריכוז.
[1] גלוית דואר, כתובה משני צידיה. 14x9 ס"מ. מצב טוב מאד.
