מכתב מאת יעקב פדר - ניצול מחנה ברגן בלזן שנכתב במלון גדנסקי תל אביב בנובמבר 1945 - על חייו בגטו בבודפשט, תפיסתו, העברתו למחנה ברגן בלזן, השחרור בידי הבריטים, והגעתו לארץ ישראל. ששה עמודים מרטיטים, מודפסים במכונת כתיבה, בהם מתוארת תקופה של כשנה (החל מיוני 1944) - הקשה ביותר בחייו של פדר. הדברים נכתבו לקרוב משפחתו קובי (אולי בנו), שבאותו הזמן עדין לא הגיע לארץ ישראל. בסוף המכתב המודפס חתימת ידו. גרמנית.
תמצית המכתב: פדר מתאר כיצד ב 30 ביוני 1944 בודפשט סבלה מהפצצות קשות והוא נאלץ למצוא מקום מסתור בקרבת ביתו ברחוב קולומבוס. לאחר זמן נשמעו ברדיו אזהרות שונות שהופנו ליהודים והוא החליט לעזוב את ביתו ולמצוא מקלט אצל שכן. זמן קצר אחר כך נשמעה הוראה שאסור ליהודים לצאת מבתיהם, ואז החלו החיפושים בתוך הבתים. פדר מתאר בריחות המוניות של יהודים לשטחים פתוחים, תוך כדי שרבים מהם נורים בידי אנשי 'צלב החץ'. הוא ממשיך ומתאר כיצד החל מה 15 באוקטובר לאחר ש'מפלגת החץ' האנטישמית עלתה לשלטון, נערך טבח ביהודים, והחלו ההונגרים לגייס לעבודות כפייה את היהודים. רבים ניסו לברוח למבצר בקרבת העיר בודפשט אך נורו במקום. יהודים רבים נשלחו לעבודות ביצורים, ואז החלו לפזרם במחנות ריכוז בשטח הרייך - היו אלה החודשים האחרונים של המלחמה, ורבים מהם מצאו את מותם באותה תקופה. ב 3 בדצמבר 1944 נתפס פדר על ידי המשטרה והובל יחד עם כמה מאות יהודים - נשים וילדים, למגרש פתוח בקרבת העיר. לאותו המגרש הגיעו כמה נציגים מטעם שלטונות שבדיה והצלב האדום, והיהודים קיוו שהם יחלצו אותם, אך כעבור זמן קצר הם עזבו את המקום. לאחר מכן רוב היהודים שרוכזו באותו המגרש הובלו אל עבר מקום בו חיכו לרכבת שאמורה היתה לקחתם אל הלא נודע, חלקם הובלו לנקודת הריכוז בעגלות מסע, הנסיעה לנקודת הרכבת ארכה כמה שעות. לבסוף הועמסו היהודים על הרכבת בצפיפות נוראה, לנסיעה שארכה ששה ימים בקרונות נעולים ללא אוכל ומעט מים. הוא מספר שהיו כמה תחנות בהן עצרה הרכבת וחקלאים מקומיים מכרו להם לחם ומים. כעבור ששה ימים הגיעה הרכבת לברגן בלזן. בברגן בלזן הוא מתאר כיצד פגש יהודים רבים שהכיר מבודפשט שכלל לא ידע על הנעשה איתם בחודשים האחרונים (הוא מזכירם בשמות משפחתם סליג, שטרן, טאוסיג ואחרים), וכיצד הגיעה רכבת נוספת ובה נשים בלבד. בהגיעם לברגן בלזן הורידו מהם את הבגדים הלבישו אותם במדי אסיר, ושקלו אותם. פדר מתאר כיצד תוך זמן קצר גם אנשים שהיו בעלי כח בזמן האקציה נעשו מוזלמנים, ומרחיב בפרטים מספריים אודות היהודים שהגיעו למחנה, והנפטרים. פדר הועסק בעבודות כפייה בקרבת המחנה. באחד הימים כאשר הוא יצא במשאית שהסיעה אותו ויהודים נוספים אל מחוץ למחנה למקום בו היו אמורים לעבוד, הם הבחינו בהפצצות של בעלות הברית מעל לראשיהם, ומיד תפסו מקום מסתור, ואז החלה אנדרלמוסיה. כעבור כמה שעות מחוץ למחנה הם הבינו שהמחנה בתהליך שחרור ושבו אליו. פדר מתאר כיצד המשימה הראשונה של כולם היתה לסייע לילדים שנותרו בחיים, ולהצילם מסכנת מחלת הטיפוס. לאחר טיפול רפואי קצר פדר הוסע לפריז בידי בעלות הברית. בפריז הוא התלבט אם לשוב לבודפשט עירו, או לעלות לארץ ישראל והחליט לבסוף לעלות לארץ ישראל עם עוד 17 ילדים ניצולים שדאג למחסורם. הקבוצה הגיעה לחיפה ב 17 ביולי, ובאוגוסט הוא עבר לתל אביב לבית מלון ומנסה למצוא עבודה. בסוף המכתב כותב פדר לקובי שלא ישכח לדאוג לפלי הקטנה, ושולח 'נשיקות' מיעקב.
מהעדויות המוקדמות ביותר אודות שואת בודפשט ומחנה ברגן בלזן הידועות לנו כיום - פחות משנה לאחר שחרור המחנה.
6 עמודים מודפסים במכונת כתיבה, וחתימת ידו של יעקב פדר. כתמים. מצב טוב.
