מכתב בכתב ידו של יהודה נאור לרעייתו חברת האצ"ל ולימים חברת הכנסת אסתר רזיאל- נאור עת שהיה עצור במחנה בגילגיל [אפריקה], י"ג באדר א' תש"ח [1948].
במכתבו מתאר נאור את ביקורו רב הרושם של רבה של יהדות דרום אפריקה הרב רבינוביץ' במחנה גילגיל. 'ביקור אשיות דגולה זו במחננו, העבירה לשעה קלה את המחנה מחיים חדגוניים לחיים תוססים ורבי עניין'. הוא מוסיף כי: 'בתקופת שהותו הקצרה בנירובי הניע בהצלחה רבה את שלטונות המדינה, לטפול רציני בשאלת החזרת המחנה'. בשעה של גילוי לב סיפר הרב רבינוביץ' אל מול המוני הגולים את הסיבות שהביאוהו להצטרף לעבודה הציונית. בהיותו בצבא הוא ראה עצמו כיהודי בריטי המשרת את ארץ מוצאו. והנה באה תקופת אל אלמיין כשצבאות רומל איימו לפלוש למצרים ומשם לארץ ישראל. באותה העת התגלתה לעיניו של הרב רבינוביץ פקודה צבאית סודית כי במקרה שרומל יפלוש לארץ ישראל יועברו כל החיילים היהודים המשרתים בצבא הבריטי לארץ ישראל, ובגבול ארץ ישראל יפורקו מנשקם. 'באותה שעה' סיפר הרב, 'התעוררה בלבי השאלה הנוקבת: למי אני שייך? והמסקנה ידועה מצאה את הדרך לציונות הלוחמת'. עוד הוסיף הרב דברים נרגשים אודות תקוותו לחזרת הגולים ארצה במהרה, וביקש לשיר את שירת התקוה על פי הנוסח המקורי המסתיים במלים 'העיר בה דוד חנה'. והוסיף: 'אם יעלה בידי להחזיר אתכם לירושלים, הרי בעזרתכם חיילים מנוסים נהיה עם חפשי בארצנו השלמה על שתי גדות הירדן'.
נאור מוסיף כי שמע מחייל ממשמר בית החולים בניירובי כי בשעת העברת המחנה ארצה יטמנו הבריטים מוקש באוניה, ואלו שישארו בחיים יסודרו בדרך ממצרים לארץ. עוד במכתבו עניינים אישיים שבינו ובין רעייתו ועוד.
יהודה נאור בעלה של חברת מפקדת האצ"ל ולימים חברת הכנסת אסתר רזיאל נאור נתפס על ידי המשטרה הבריטית ב 4 במרץ 1944, נלקח לבית הסוהר בעכו ומשם הוגלה למחנה גילגיל שבאפריקה שם שהה 4 וחצי שנים עד להקמת מדינת ישראל.
[4] דף. הכל בכתב ידו. סימני קיפול. מצב טוב מאד.
