Plan getta pabioricach - מפה משורטטת בעבודת יד של גטו פביאניצה, (Pabianice מחוז לודז', פולין) - הגטו שכמעט כל תושביו נרצחו. דיו על שקף. חתום "bm". תרשים המציג את הרחובות הראשיים, המבואות, ואת חומת הגטו (באדום). ראשית שנות ה־40 בקירוב.
לקראת פרוץ המלחמה ישבו בפביאניצה קרוב ל-9,000 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. הגרמנים נכנסו לעיר ב-7 בספטמבר 1939 והחלו להתעלל ביהודים. הגרמנים הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לאורווה, יהודים נחטפו לעבודת כפייה, ומפעלים שהיו בבעלותם הופקעו. בסתיו 1939 ציוו השלטונות הגרמניים על יהודי העיר להקים יודנרט. בפברואר 1940 הקימו הגרמנים גטו בעיר העתיקה של פביאניצה. בתחילה היה הגטו פתוח וגבולותיו סומנו על-ידי שלטים ועליהם מגן דוד צהוב שהוצבו בקרנות הרחובות שתחמו אותו. בגטו התגוררו כ-9,000 יהודים בצפיפות קשה, ולפעמים נאלצו כמה משפחות לגור יחד בחדר אחד. בין 450 ל-550 יהודים הועסקו מחוץ לגטו במוסדות גרמניים. רוב העובדים קיבלו שכר זעום, והיו גם כאלו שלא קיבלו שכר כלל, אך העבודה מחוץ לגטו אפשרה ליהודים להבריח אליו מזון. בגטו פעלו גם מוסדות סעד ועזרה רפואית למיניהם. בין היתר פעלה בו חברת "מלביש ערומים", ומחלקת הסעד הקימה בית אבות ותמכה ב-60-50 זקנים. ב-23 במאי 1941 יצאה מהגטו קבוצה ראשונה של 231 יהודים לגטו לודז' ומשם הועברה למחנה עבודה. קבוצה שנייה, של 313 יהודים, יצאה מהגטו ב-7 בספטמבר 1941, ועוד קבוצות שולחו מהגטו עד ינואר 1942. עם הזמן התדרדר המצב בגטו. הגטו נסגר, כמה מהמפעלים חוסלו, והיהודים איבדו את מקור פרנסתם. בספטמבר 1941 נאסר השימוש בטלפון בגטו. בחורף 1941/42, במסגרת מבצע ''עזרת החורף הגרמנית'', הוציאו הגרמנים מהגטו 15 עגלות עמוסות חפצים שנלקחו מהיהודים. על היודנרט הוטל להכין רשימה של כל תושבי הגטו ולציין בה מועסקים ובלתי מועסקים, ילדים עד גיל שש ואת כל חולי הנפש והנכים. בקיץ 1942, לאחר חקירה ומשפט ממושכים, הם הוצאו להורג. זמן מה לאחר שהחלו להפעיל את מחנה ההשמדה בחלמנו, במחצית הראשונה של 1942, הוקם סמוך לפביאניצה מחסן מרכזי לחפציהם ובגדיהם של היהודים שנרצחו שם, ועובדי כפייה יהודים מהגטו הועסקו בו במיון ובתיקון רכושם של הנרצחים.
גטו פביאניצה חוסל בין 16 ל-20 במאי 1942. חודשיים לפני כן סומנו כל תושבי הגטו באותיות. מי שנחשבו כשירים לעבודה סומנו באות A, וכל השאר סומנו באות B. היו גם אנשים בריאים שהשתדלו לקבל את האות B כדי שלא להישלח למחנות לעבודת הכפייה. ב-16 במאי כיתרו את הגטו כוחות משטרה גדולים בפיקודו של מפקד המשטרה הנס מאייר (Hans Mayer), והיהודים נצטוו לעמוד בפתחי בתיהם בלי חפצים כלשהם, לצורך רישומם כביכול. הגרמנים סרקו את הבתים, וכל מי שניסה להתחבא נורה במקום. החולים בבית החולים המקומי הושלכו מהחלונות אל מותם. עוד באותו היום הוליכו הגרמנים את היהודים למגרש הספורט שבמרכז העיר. הם הוחזקו שם יומיים ונערכה בהם סלקציה. מי שניסה להתנגד נורה במקום. כ-5,600 יהודים שסומנו באות A הועברו לגטו לודז'. היתר נלקחו לקרונות הרכבת לחלמנו ונרצחו שם. לאחר החיסול נשארו בפביאניצה 200-150 יהודים, רובם חייטים, וב-10 באוגוסט 1942 הועברו ללודז' גם הם.
גודל: 31x21 ס"מ. קרעים קלים בשוליים. מצב טוב.
