THE REICHSTAG FIRE TRIAL The Second Brown Book of the Hitler Terror - משפט שריפת הרייכסטג - הספר החום השני של טרור היטלר - הערות על רציחות הנאצים מאת Lion Feuchtwanger. הוצאת John Lane The Bodley Head, לונדון 1934 - מהדורה ראשונה. דוח מפורט על משפט שריפת הרייכסטאג הגרמני על פי חומר שנאסף על ידי הוועדה העולמית לסיוע לקורבנות הפשיזם הגרמני - מלווה ב 21 תצלומים מהדיונים בבית המשפט ומהאירועים סביב. בעותקים הידועים של הספר חסרה מעטפת הנייר. לפנינו עותק נדיר עם מעטפת הנייר המקורית עם תצלום של גרינג על רקע הרייכסטאג הבוער. פרק מבוא מיוחד מאת Georgi Dimitrov, הקדמה מאת D. N. Pritt, K. C.
פרסום חשוב מטעם הועדה העולמית לסיוע לקורבנות הפאשיזם שיצא לאור חודשים ספורים אחרי הרשעתו של ואן דר לובה בשריפת בנין הרייכסטאג הגרמני, במטרה לעורר את דעת הקהל העולמית נגד פשעיה של גרמניה הנאצית. הספר חושף את מזימת הנאצים באירוע שריפת הרייכסטאג, את עיוות הדין שנעשה עם הנאשמים תוך שהוא מגולל לפרטים את הדיונים שהתקיימו בבית המשפט וטענות הצדדים, את רדיפת היהודים שהיתה המשך ישיר לתוצאות המשפט, ומעל הכל הוא בא להזהיר מפני הטרור הנאצי ושיטותיו האפילות הנחשפות בספר.
בליל ה-27 בפברואר 1933, פועל בניין הולנדי מובטל בשם מרינוס ואן דר לובה הצית את בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) וגרם לנזק חמור. הנאצים האשימו את הקומוניסטים בשריפה וטענו לסמכויות חירום כדי למחוץ את כל האופוזיציה. לשם חיזוק טענות הנאצים, המשטרה עצרה גם שלושה חברים בולגרים מהאינטרנציונל הקומוניסטי, ששהו באותה עת בגרמניה, וקומוניסט גרמני מוביל. עם זאת, למרות טענות הנאצים, האחריות לשריפה אינה ברורה. בית המשפט העליון בגרמניה מצא רק את ואן דר לובה אשם, והוא הוצא להורג בעריפת ראשו ב-10 בינואר 1934. בית המשפט זיכה את הנאשמים האחרים מאחר שלא היו מספיק ראיות למעורבותם. המשפט הטיל על גרינג והנאצים צל כבד של חשד כי ידם הייתה בהצתת הרייכסטאג, אולם בשלב זה הם כבר היו מבוססים בשלטון. היטלר, שזעם על תוצאות המשפט בשל זיכויים של השניים, תבע שמעתה והלאה האשמות בבגידה יידונו רק בידי "בית הדין העממי" החדש שהקים, שבו השופטים יהיו חברי המפלגה הנאצית. נסיבות ההצתה המדויקות שרויות עד היום בערפל. רוב ההיסטוריונים מסכימים שוואן דר לובה אכן היה מעורב בהצתה, אולם נראה בלתי סביר שהצליח לבדו להכניס כמות גדולה של חומרים דליקים ולפזר אותם בנקודות רבות בבניין. סברה רווחת היא שהנאצים שכנעו אותו להצית את הבניין, אולם במקביל הטמינו חומרי תבערה נוספים בבניין ללא ידיעתו. ישנן עדויות כי חומרי הדלק הוטמנו על ידי אנשי SA בראשות קארל ארנסט במנהרה שקישרה את הרייכסטאג לבניין לשכתו של גרינג, שהיה יו"ר הבית. ארנסט עצמו, וכן עדים נוספים, נרצחו חודשים ספורים אחר כך בליל הסכינים הארוכות.
שרפת הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, הייתה אירוע מכונן בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה. המשטר הנאצי החדש מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. הייתה זו שרפת הרייכסטאג, אשר סיפקה לנאצים את הנימוקים הדרושים להם לצורך חקיקת "חוקי חירום" מרחיקי לכת, וליצירת אווירה ציבורית הדרושה לביסוס המשטר. מבחינה זו, בין אם היו אלו הנאצים עצמם אשר יזמו וביצעו את השרפה, ובין אם היה זה ואן דר לובה, במעשה של אי שפיות, נופחה חשיבותו של שרפת הרייכסטאג על ידי בעלי האינטרס, אנשי המפלגה הנאצית, הרבה מעבר לחשיבותו של המעשה (כפעילותו של אדם יחיד שאינו שפוי בדעתו) או לסכנה בפניה עמדו, כביכול, אזרחי גרמניה. כך הייתה שרפת הרייכסטאג לנקודת ציון בהידרדרותה של גרמניה מדמוקרטיה ליברלית אל עבר דיקטטורה נאצית.
xiii, [3], 362, [6] עמ'. 23 ס"מ. כריכה קשה בצבע אדום עם מעטפת הנייר המקורית. חלקה האחורי של מעטפת הנייר חסר, והושלם בהדבקת נייר. פרט לכך מצב טוב מאד.
