Ravensbrück, infierno de las mujeres - "ראוונסבריק גיהנום של נשים" - יומן ההתרחשות היומיומית שנכתב במחנה בתקופה של כשנה, מאת Simone Saint-Clair הוצאת Corinto. בואנוס איירס 1946 - מהדורה ראשונה. ספרדית. הקדמה מאלפת מאת תומאס מאן, וכן "הערות" שכתבה בסוף הספר לוחמת תנועת ההתנגדות הצרפתית - קלוד ואיאן קוטורייה בו היא מגוללת את הזוועות שעברה באושוויץ כפי שנמסרו על ידה ב 15 באוקטובר 1944 (קלוד העידה על הזוועות במשפטי נירנברג, ראה דיינסטי מכירה 20 פריט 103).
זוועות מחנה הנשים ראוונסבירק אשר נכתבו במחנה עצמו בזמן המאורעות, מאת פעילת התנועה החשאית הצרפתית סיימון דה קלייר. את יומנה החלה לכתוב במחנה ב 14 בספטמבר 1944 וכך מופיע במשפטים הראשונים : "על ברכיי, יושבת על ספסל עץ קטן בביתן 32, מסתירה את עצמי ככל האפשר...במהלך חיי לא פעם הייתי פזיזה, אני כזו גם היום בהפרת המשמעת שמשמעותה יכולה להיות עשרים וחמש חבטות במקל, וכמה ימים בבונקר 1, על שהעזתי מעל הכל להשתמש בעיפרון ובנייר, חפצים האסורים לשימוש בתכלית האיסור...". היומן מתעד תקופה של כשנה מספטמבר 1944 עד יולי 1945 והוא נכתב כמעט מדי יום בהפסקות קצרות. היומן מתאר את חיי היומיום במחנה, הקור, הרעב, עבודות הכפייה, סבלן של הנשים, גורלן הקשה של הנשים היהודיות במחנה, ההתמודדות היומיומית אם אתגרי המחנה, מצבן הקשה של הנשים החולות והמחלות במחנה, נשים שאיבדו את שפיותן כתוצאה מהעינויים הקשים, ניסיונות הבריחה מהמחנה, גורלן הקשה של הצעירות שהגיעו למחנה, ועוד. בחלקו השני של הספר הוסיפה המחברת עדויות של אסירות ששהו עמה במחנה לחיזוק העובדות: "כיוון שקוראים מסויימים עשויים להאמין שהזוועות המדווחות ביומן זה הן תוצר של מוח לא מאוזן, חשבתי לנכון לבקש מאסירים אחרים לתרום את עדויותיהם...". בחלק זה כמה עדויות קשות על חדר המתים במחנה, על נתיחת הגופות שביצעו הנאצים, על "לילות האימה", ועוד.
הקדמה מאלפת מאת תומס מאן בה כגרמני הוא מתוודה על פשעי גרמניה (הדברים שודרו במקורם ברדיו לוקסמבורג ב 12 במאי 1945): "עבורנו הגרמנים... תא העינויים התת-קרקעי שגרמניה, שעברה מטמורפוזה של הנאצים, התגלה, וכל הביזיון שלו מוצג לנגד עיני העולם. הביזיון שלנו, הקוראים והמאזינים הגרמנים... גרמניה הנאציונל-סוציאליסטית, מושא דחייה, המאפיה של העולם המתורבת! האנושות רועדת מאימה. האנושות חשה אימה מגרמניה, כן, מגרמניה, כי היא נתנה את הדוגמה המתועבת ביותר. ואפילו הגרמני שכשעוד היה זמן נטש את האווירה הלאומית-סוציאליסטית, שלא חי כמוך בסביבת המחנות שבהם בוצעו הזוועות, אפילו הגרמני ההוא חש בושה עמוקה בעצמו. שהדבר התאפשר בארץ הוריו ומוריו ... בעיני האנושות, גרמניה היא כיום סמל של זוועה והתגלמות האכזריות, על כך שחנקה את החוק והאמת - רק השקרים שלטו על העליונה, על שהפרה את החופש וגירשה את ההגינות. שחיתות התבססה בכל הסולם החברתי, מלמעלה למטה; גברים היו לבושים מילדותם ברעיונות שווא ומגוחכים כמו אלו של עליונות הגזע שלהם והזכות לכפות קנאה, אונס וגזל... גרמניה, המשוחררת מהעול הנאצי, תדע להחזיר את הכבוד וההערצה של עמים אחרים... היה צורך שהמשחררים יבואו מבחוץ. המשחררים הללו כבשו את ארצנו הגזולה, ויהיה צורך להבטיח את ניהולה לשנים רבות. אל תתייחסו אליהם, כפי שכמה ממליצים לכם כאויבים. וקודם כל, אל תחשיבו את עצמכם כגרמנים: ראו את עצמכם כגברים, כאינדיבידואלים שחזרו לאנושות, שאחרי שתים עשרה שנות היטלריזם רוצים לחזור להיות בני אדם... גרמניה ידעה בזמנים אחרים, ועלינו לקוות שהיא תדע שוב, לעורר הערצה וכבוד של עמים אחרים על תרומתה להתקדמות המחשבה החופשית.".
נדיר. שלושה עותקים בלבד בקטלוג הספריות העולמי world cat.
224 [3] עמ'. מצב טוב - טוב מאד.
