Ravensbrück - זיכרונות ועדויות נשים ממחנה הנשים ראוונסבריק - מחנה הריכוז וההשמדה לנשים הגדול ביותר בגרמניה, בעריכת ברטיסלב צ'רטק. הוצאת Nase vojsko פראג 1960 - מהדורה ראשונה. כריכה בעיצוב - קארל קילברגר. צ'כית. מלווה בתצלומים קשים מהמחנה. מהפרסומים המפורטים ביותר על מה שעוללו הנאצים לאסירות, נשות מחנה ראוונסבריק.
עדויות מפורטות של שמונה נשים ניצולות מחנה ראוונסבריק. אינספור סיפורים על מה שעוללו הנאצים לנשות המחנה, כולל תאריכים מדוייקים, שמות של מפקדים נאצים שהשתתפו בעינויים וברצח, המקומות המדוייקים במחנה בהם המעשים המזעזעים אירועו, אכזריותן של הסוהרות במחנה - כולל איזכור שמותן ומעשיהן, וכן של היחידה האכזרית של "שוטרות המחנה" שהוקמה בקיץ 1942, העינויים שעברו הנשים בבית החולים במחנה, והניסויים המחרידים שבוצעו בגופן, אופן ניהול המחנה, תהליך הכניסה למחנה בו הושפלו והוכו הנשים שהגיעו והוכרחו לחתום על מסמכים והצהרות שונות בדבר מוצאן, שדידת רכושן, הצפיפות בבלוקים והצחנה הנוראה ["בסתיו 1944 עלתה הצפיפות בבלוקים על כל דמיון אנושי"], האימה שהטיל מפקד המחנה, תא הגזים שפעל במחנה והאופן בו הוצאו בו להורג הנשים, גורלם של הילדים במחנה, האופן בו פעל מנהל המחנה, עבודות הכפייה השונות, סדר היום, ועוד.
האסירות מספרות בין היתר עשרות סיפורים מצמררים על מה שעוללו הנאצים לנשים שונות במחנה תוך איזכור שמותן ומה שאירע עימן לפרטים. אחת הנשים מתארת: "כל מתקני המחנה הללו מילאו משימה אחת באמצעים שונים: לענות את האסירים, להקשות עליהם, לשלול מהן את כבודן האנושי ובסופו של דבר גם את חייהן".
באחד הפרקים מתואר כיצד הנשים היהודיות היו אלה שסבלו יותר מכל במחנה. על היהודיות הופקדו העבודות הקשות ביותר - מעולם הן לא עבדו במפעלים במחנה שכן בהם היתה קורת גג - הן עבדו במקומות המסריחים ביותר במחנה, סחבו שקי חול כבדים, ועסקו בניקיון המחנה, והמזון שניתן להן היה הדל ביותר. בחודש דצמבר 1941 נתפסה אשה לוחשת לחברתה בדרכן לאסוף כביסה - דבר שהיה אסור על פי חוקי המחנה, היה אסור להן לדבר אחת עם השנייה בעבודה. כעונש העמידו המפקדים את כל קבוצת הנשים מהבלוק אל מול הרוח הקפואה בסופת שלגים בפנים גלויות. 50 מתוכן קפאו למוות. הנשים היהודיות ישנו על עצים חשופים ולא על מיטות, נשים רבות עבדו בעבודות כפייה עם פצעים פתוחים שהלכו והזדהמו בעת שאסור היה להן לטפל בהם. באוגוסט 1942 נשלחו כל נשות הבלוק היהודיות להשמדה באושוויץ - מאותו משלוח אשה אחת שרדה - הרטה מהלובה מוינה. מאוחר יותר הגיעו נשים יהודיות למחנה בקבוצות קטנות יותר מהונגריה ומהולנד, ועוד.
בסוף הספר מופיעה מפת אויר של המחנה ותצלומים נדירים של האגפים השונים במחנה ושל עובדות הכפייה, ביניהם: צריפי המחנה, משרד המפקד שנבנה על ידי האסירות עצמן, סמטת המוות בה הוצאו הנשים להורג, נשות המחנה בעבודות כפייה, הקרימטוריום, תצלום של ד"ר הרטה שביצעה ניסויים בגופן של האסירות, פושע המלחמה הנאצי הימלר בביקור במחנה, שרידים של גופות הנשים שנרצחו במחנה, תצלומים של נשות המחנה בזמן שחרורו, תצלומים מאולם בית המשפט ב"משפט המבורג" שנערך למפקדי המחנה, ועוד.
מחנה ראוונסבריק (כמאה ק"מ מצפון לברלין) הינו מחנה הריכוז (שמאוחר יותר אף הפך למחנה השמדה) לנשים הגדול ביותר שפעל בגרמניה. בשיא פעילותו הכיל המחנה ביחד עם מחנות החוץ שלו, כ-46,100 אסירות. האסירות היהודיות במחנה הוכרחו לשאת טלאי צהוב. כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת סימנס החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. תנאי החיים במחנה היו קשים מנשוא. אלפי אסירות נורו למוות, נחנקו, הומתו בגז, נקברו חיים או הועבדו בפרך עד מוות. בראוונסבריק ביצעו הרופאים הגרמניים ניסויים אכזריים בנשות המחנה החל מאוגוסט 1942. המחנה גבה את חייהן של כ 40,000 קורבנות.
264 [16 לוחות תצלומים], [7] עמ'. כריכה מחופה בד עם מעטפת הנייר המקורית. מצב טוב - טוב מאד.
