SEIZE MOIS dans les bagnes allemands AUSCHWITZ BUCHENWALD DORA-NORDHAUSEN BERGEN BENZEL - ששה עשר חודשים בבתי הכלא הגרמנים אושוויץ בוכנוואלד דורה-נורדהאוזן, ברגן בנזל [בלזן], מאת אסיר מחנות המוות לשעבר Charles CHAMBON הוצאת Imprimerie du progrès, צרפת 1945 - מהדורה ראשונה.
עדותו של אסיר ששרד ארבע מחנות ריכוז גרמנים - מהאכזריים והקשיים שבהם והיה עד להשמדה ההמונית של יהודי הארצות הכבושות, ול"רכבות המוות" שהגיעו למחנות בסוף המלחמה. ג'ארלס נעצר כלוחם התנגדות בינואר 1944 נכלא בפרזנס, משם נלקח לקומפיין, ולאחר מכן לאושוויץ, בוכנוואלד, דורה נורדהאוזן, וברגן בלזן. חבריו פגשו אותו מיד לאחר המלחמה כשהוא מתאושש במנוחה לאור מצבו הגופני הקשה, והוא נאות לבקשתם לספר את הקורות אותו במחנות. העדות נמסרה בתמציתיות גדולה, וניכר מתוך הדברים שהם נמסרו סמוך להתרחשותם, ושהוא מסר אותה במצבו הגופני והנפשי הקשה, בקוצר רוח ובזמן של מאמץ לחזור לחיים. המו"ל כותב שהוא הביא את הדברים כפי שהם נשמעו מפיו ללא שינויי עריכה, והדבר ניכר מתוך הטקסט. כאשר נתפס בידי הנאצים הוא נלקח לחקירה בעינויים קשים באשמת פעילות מחתרתית. בזיכרונותיו הוא כותב: "סבלתי הרבה במחנות הריכוז השונים, מרעב, מצמא, אבל הסבל שלי מעולם לא היה נורא כמו בימי המעצר הללו". הנאצים ניסו להוציא ממנו מידע על חבריו לוחמי ההתנגדות, ומשסירב הם החמירו את העינויים, בכל זאת הוא עמד בזה, ולא מסר ולו פרט אחד אודותם.
לאחר שהות קצרה בקומפיין הוא מובל לאושוויץ ב 1 במאי 1944, בהגיעו למחנה הוא מקועקע במספר אסיר, וניתנו לו מדי אסיר. באושוויץ הוא היה עד לשליחתם של יהודים למשרפות, לרציחתן של נשים יהודיות, וכן להתעללות נוראית באסירים שהנאצים גילו שהם יהודים בהיותם במחנה. כעבור זמן מה הועבר לבוכנוואלד, שם הוכנס לבלוק 57, ותוך זמן קצר נלקח לעבודה במחצבה. בבוכנוואלד שהה מספר חודשים בעבודות כפייה, והוא מספר כי התנאים שם היו קשים יותר מאשר באושוויץ. בינואר 1945 הוא נלקח לנורדהאוזן על רכבת ביחד עם אסירים יהודים מהונגריה. בהגיעו למחנה במשך כמה שבועות עברו הוא וחבריו מסדרים מפרכים במשך היום, הכאות, רעב, וקור. עם התקרבות הרוסים, הוא מספר כי מדי יום עוד ועוד רכבות בהם יהודים שנרצחו מגיעות למחנה. עם התגברות ההתקפות האמריקאיות וההפגזות על נורדהאוזן הוא הועבר לברגן בלזן. בדרכו לברגן בלזן הוא מספר על אינספור גופות שראו הוא וחבריו לאורך כל הדרך. המראה הנורא חזר על עצמו גם בברגן בלזן "לעולם לא אוכל לשכוח את המראה הנורא של המחנה הזה" הוא אומר, בו שהה עד לשחרור המחנה, בשעת השחרור מצבו היה טוב יחסית והוא סייע בפנוי הגופות. ולבסוף שב לצרפת.
בפתח הספר מפה של המסלול אותו עבר המחבר בין המחנות השונים. הספר מלווה באיורים של אסירים עובדי כפייה.
38 עמ'. כתמים בשער המעטפת. מצב טוב.
