היות שזה יותר מארבעים שנה שהרב המפורסם, גאון ישראל ר' משה יהושע יהודא ליב דיסקין זצ"ל הקדיש את כל מרצו וכחו לטובת חנוך היתומים ויסד למטרה זו מוסד בית מחסה ליתומים, לחנך את היתומים עפ"י רוח התורה והיראה, והיות כי גם בנו הרב הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין הי"ו ממלא מקומו בזה, וזה כחמש עשרה שנה שגם הוא מתמסר בכל כחו לטובת הענין הזה... והיות כי הרב ר' יצחק ירוחם דיסקין הי"ו הנ"ל הקדיש כבר גם את הבנין הגדול ההולך ונבנה עתה בהגבעה מול הכפר ליפתא למטרה זו, מפני זה החליטו הח"מ ליסד חברה של חסד אשר תבטיח את ההוצאה לפועל של מטרה זו תמיד בלי הפרעה...". תקנות בית היתומים דיסקין כפי שנוסחו ועודכנו בי"ט באב תרפ"ג [1923] "פה עיר הקדש ירושלם ת"ו" - חתומות בחתימות ידם של הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין, הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי אברהם משה קצנלבוגיין, רבי דב בער אפשטיין, וד"ר משה וואלך. כל החותמים הוזכרו בגוף הטקסט והוגדרו כ'חברים הראשונים' שהם למעשה ראשוני האפוטרופסים על בנין בית היתומים אשר שכן באותה העת ברחוב הנביאים בירושלים.
בתוך התקנות אנו מוצאים סעיפים שהינם אושיות היסוד של בית היתומים: "מטרת החברה היא חנוך יתומים ללמדם תורה ומלאכה, לחנכם ולגדלם בהתאם להעיקרים והיסודות הדתיים היהודים בחצר בית היתומים הנמצא עכשיו סמוך למגרש הרוסים...'. מופיעות תקנות המסדירות את רכוש בית היתומים, לרבות ספרי התורה, תקנות בדבר בחירת חברים, ההיתר להכניס שנויים בתקנות החברה על פי רוב דעות של שני שלישים מהחברים הנמצאים באסיפה, ועוד. בסעיף האחרון נכתב: "בהתאם לסעיף ו' נבחרו בפעם הראשונה בתור יו"ר הרב הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין לכל ימי חייו ואין רשות לפטרו, בתור ממלא מקום הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד...".
הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין (תקצ"ט - תרפ"ה 1839-1925) גדול הדור, ומחשובי הרבנים האשכנזיים של היישוב הישן בירושלים בין השנים 1908–1925. בנו יחידו של הגאון הקדוש רבי יהושע לייב דיסקין. אחרי פטירת אביו, בשנת ה'תרנ"ח (1897), ביקשו ממנו ראשי היישוב הישן בירושלים לעלות לארץ ישראל ולעמוד בראש המוסדות שייסד וניהל אביו – בית היתומים דיסקין וישיבת אהל משה. אולם רק כעבור עשור, באלול ה'תרס"ח (1908), עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט, בשנת ה'תרס"ט (1909), לא נבחר רב רשמי תחתיו, והרב דיסקין נחשב לסמכות הרבנית הבכירה של עדת האשכנזים בירושלים במקומו.
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד [תר"ט-תרצ"ב 1849-1933], מנהיגה הרוחני הבלתי מעורער של היהדות החרדית בארץ ישראל. תלמיד בעל "כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים שידיו רב לו בנגלה ובנסתר, בצדקות ובקדושה, ולוחם מלחמות ה' בגבורה. תלמידו המובהק ויד ימינו של המהרי"ל דיסקין. לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".
[3] דף 28x22 ס"מ. הדפסה במכונת כתיבה וחתימת ידם של הרבנים הגאונים. מצב טוב מאד.
