1000 Tage im KZ. Ein Erlebnisbericht aus den Konzentrationslagern Dachau, Mauthausen und Gusen. אלף ימים במחנה ריכוז. דו"ח מפורט של אסיר מחנות הריכוז דכאו, מאוטהאוזן וגוזן, פעיל ההתנגדות האוסטרי ארווין גוסטנר Erwin Gostner אשר שהה במחנות אלה בתקופה של שלוש שנים! השתחרר הפך לחייל בבעלות הברית ולחם בנאצים עד סוף המלחמה. הוצאת Mannheim Verlag Wilhelm Burger. מנהיים, 1946 - מלווה בתצלומים קשים ממחנות המוות. גרמנית.
"שלוש שנים של מחנות ריכוז בדכאו ומאוטהאוזן מקנות לי את הזכות לפרסם את הספר הזה. שלוש שנים של גלות קשה ועינויים פיזיים ונפשיים מתמשכים... כאדם בריא בוטח בחוק ובצדק יצאתי לדרך העלובה שלי, חזרתי הביתה חולה ומצולק לנצח מאימת מחנות האימה...". סיפורו של אסיר אוסטרי שנעצר בידי הגסטפו ב 12 במרץ 1938 - היום בו סיפחה גרמניה את אוסטריה והפכה אותה למחוז ברייך הגרמני ("האנשלוס"). לאחר חקירה קצרה ומשפט מהיר הוא מואשם בחתירה נגד השלטון הנאצי ולאחר שהות קצרה בכלא מקומי הוא נלקח לדכאו. בדכאו הוא מקבל את מספר האסיר 14356, וסימון במשולש אדום כאסיר פוליטי, שערו מגולח, וכל רכושו נגזל ממנו. ב 6 בבוקר נערך המסדר הראשון לאסירים בו נאמר על ידי מפקד המחנה כי מעולם אדם לא הצליח לברוח מדכאו, ואם מישהו יצליח לברוח כל המחנה ישלם על זה! גוסטנר הועסק בעבודות כפייה של הנחת כבלי חשמל בסביבות המחנה בידיים חשופות, כשעד מהרה ידיו וידי כל חבריו האסירים מתמלאות בשלפוחיות כאשר "טיפול רפואי לא בא בחשבון". בשלב מסויים לאחר שהנאצים רואים שהם לא מצליחים להוציא ממנו מידע על חבריו הוא נלקח לצינוק להתעללות רצופה במשך ארבעה חודשים. כעבור ארבעה חודשים כשגופו שבור ורצוץ הנאצים מחזירים אותו לעבודה. באותם ימים הוא מתאר את מצבו הקשה: "אני גורר שקי מלט במשקל 1000 קילו למערבל בטון וממהר בדרך חזרה בריצה, בדכאו הכל צריך להעשות בריצה, אם אתה איטי מיד אתה חוטף מיד מכות... למרות שהגוף שלי מצטמצם לשלד, אני יכול לעשות את העבודה הקשה...".
בין היתר מתאר גוסנר את ההתעללות הקשה שעברו היהודים במחנה ואת הדרכים הסאדיסטיות בהן הנאצים הוציאו להורג אסירים יהודים - "מאז ההתקפה על הדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט נשלחו למחנה אלפי יהודים. כמעט כולם מעונים למות בקצב לא אנושי לפי תוכנית מחושבת היטב...הדמויות השבורות והאומללות צריכות לצעוד יחפות הלוך ושוב כמה פעמים על שביל חצץ, ואז הם גוררים את עצמם לתוך הבלוקים עם רגליים מדממות... מאוחר יותר אנו שומעים יריות רבות מאחורי הבונקר..." . בנוסף, הוא מתעד את גורלם של כמה וכמה אסירים אשר שהו עמו במחנה כשהוא מציין את שמותם ואת מה שנעשה עמם, זהו אחד הפרסומים הראשונים בהם נחשפה העובדה המחרידה על ירי של צלפים נאצים באופן יומיומי ממגדלי השמירה באסירים שלא עומדים בקצב העבודה.
בחודש מאי הועבר ארווין למאוטהאוזן ביחד עם קבוצת אסירים. היתה זו "קבוצת האסירים הפוליטים הראשונים שהגיעו למאוטהאוזן". במאוטהאוזן הוא הועסק בעבודות כפייה במחצבה של המחנה בפיצול בלוקים כבדים וריסוקם לאבני ריצוף. גם במחנה זה המשיך לתעד את העונשים הקשים, את שיטות העינויים השונות שהפעילו הנאצים על האסירים במשך כל התקופה ששהה במחנה, את ההוצאות להורג, את עומס הגופות בקרימטוריום, ואת הניסיונות השונים של הנאצים למצוא דרכים חדשות לפינוי הגופות כל העת, תוך שהוא שואל את עצמו שוב ושוב, מנין הרצון הלא נורמלי הזה להשמדה ומוות?.
לאחר שלוש שנים מתישות בין חיים למוות במחנה הוא נקרא למפקדה של המחנה על מנת לחתום על פיסת נייר שהיתה למעשה טופס השחרור שלו מבלי שהוסבר לו מדוע החליטו לשחררו. בטופס מופיעים סעיפים המחייבים אותו לשתוק לגבי כל מה שראו עיניו במחנה, במסמכים אלה הופיע איום מפורש שאם יגלה דבר מה יתפס ויוצא להורג. הוא שב לוינה ובעיצומה של מלחמת העולם לאחר שגופו התחזק הצטרף לבעלות הברית במלחמתם בנאצים עד לסוף המלחמה "מה שחשבתי שבלתי אפשרי שיקרה קורה בעצם, אני, אסיר מחנה ריכוז לשעבר הופך לחייל". תחילה הוצב בהולנד ולאחר מכן בים האדריאטי. כמו"כ בפרקים האחרונים מתאר ארווין את גורלם של היהודים במלחמה באמצעות עדות משני יהודים שהכיר בשרתו בצבא בעלות הברית אשר תיעדו בפניו את הזוועות שביצעו הנאצים בשילוחים לאושוויץ, ובפרט גורלה של יהדות וינה.
הספר מלווה בלוחות תצלומים קשים של אסירים במחנות בהם שהה אשר פותחו מתשלילים שהחזיק הוא עצמו, בהם נראים עובדי כפייה ליד הגדר, כאלה שעונו, הוצאו להורג בתלייה ובדרכים אחרות, או השליכו עצמם על הגדר החשמלית במחנה, וכן תצלומים של הקרימטוריום בדכאו, גופות הנספים, ועוד. עיצוב הכריכה והאיורים (המתעדים את הסצינות המתוארות) בספר בידי קרל זומר.
194 עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב מאד.
