גזיר העיתון הגרמני שיצא בפרנקפורט ביוני 1948, אשר כותרתו Auschwitz Ein Augenzeugenbericht drei jahre spater - "אושוויץ דו"ח עד ראייה שלוש שנים מאוחר יותר" בו מובאת במלואה עדותו של Hans Mayer אודות הזוועות שביצעו הנאצים במחנה אושוויץ. גזיר העיתון הוצג בפני אדולף אייכמן במהלך המשפט כחלק מהניסיון לעמת אותו עם עובדות פשעי הנאצים. את הדף הציג לבית המשפט צייד הנאצים טוביה פרידמן, ומימין לו כתב: "גזיר העיתון אשר הוצג בפני אדולף אייכמן במשפט בירושלים" - מעיזבון טוביה פרידמן.
בעדות המפורטת אשר פורסמה כאן והוצגה בפני אייכמן במשפטו מתאר הנס מאייר לפרטים מה בעצם היה אושוויץ - "אושוויץ שימש הן לעבודות כפייה והן להשמדה", הוא מתאר את המבנה הפנימי של המחנה - הצפיפות בצריפי הנשים הפולניות והיהודיות, המיקום המדויק של תא הגזים, הפעילות סביב תחנת הרכבת - ההגעה היומיומית של קרונות הבקר עם "החומר האנושי הפסול" מגרמניה, אוסטריה, צרפת, הולנד, איטליה הונגריה, ורומניה, הסלקציה שנעשתה בידי מפקד המחנה רודולף הס, קוד המוות "לילה וערפל" בו השתמשו הנאצים במחנה כלפי אסירים שנשלחו למוות, המבנה הפנימי של המחנה המסונף בירקנאו, הניסויים באסירים שביצעו הנאצים בבלוק 10, המספר היומי של ההוצאות להורג, האופן בו הכריחו הנאצים את האסירים לכתוב מכתבים לבני משפחתם בהם היה עליהם לתאר שהם מסתדרים היטב, וכי מצבם טוב, ועוד. בין היתר מדווח כי בידו עותק של הצהרתו של פרנץ פרדיננד רודולף הס שקיבל את הפקודה לבנות את אושוויץ ב 4 במאי 1940, וכן כיצד הודה באשמה של רציחתם של כ 6 מיליון בני אדם, ועוד.
במהלך המשפט הוגשו בפני אייכמן חומרים היסטוריים רבים כאשר התובע גדעון האוזנר מעמת אותו אל מול העדויות הקשות שלא משאירות מקום לספק באשר לחלקו של אייכמן בתכנון ולביצוע של "הפיתרון הסופי". בקיץ 1941 החלו ניסויי המתת המונים בגז, ולשם כך ביקר אייכמן במחנה ההשמדה אושוויץ ודן עם מפקדו, רודולף הס, בהיבטים הטכניים של העניין. בסתיו אותה שנה עדכן היידריך את אייכמן על הכוונה לחסל את כל היהודים באירופה ובהתאם לכך הוציא הימלר באוקטובר צו שאסר על כל הגירה יהודית מרחבי הרייך ונקבעו מועדי המשלוחים הראשונים של יהודי גרמניה להשמדה במזרח. באותו חודש הועלה אייכמן לדרגת אובר-שטורמבאנפיהרר. בתקופה הקצרה שבין מאי ליולי, גירש אייכמן כ-440,000 יהודים מכל רחבי הונגריה בעיקר למחנה ההשמדה אושוויץ. במשפטו טען אייכמן כי הוא לא ידע על מה שהתרחש באושוויץ, כאשר הוא נאלץ להתמודד שוב ושוב עם ראיות כדוגמת גזיר העיתון שלפנינו.
טוביה פרידמן [1922-2011] ניצול מחנה שקולנה. פעל כל ימיו ללכידת פושעי המלחמה הנאצים, מייסד ומנהל המכון לדוקומנטציה. חלקו בלכידת אייכמן היה משמעותי. ביוזמתו הוא החל לפרסם מודעות בעיתונים זרים בהם הוצע פרס כספי של 10,000 דולר למוסרי מידע על מקום הימצאו של אייכמן. בעקבות כך הוצף פרידמן במבול של מכתבים ממדינות רבות. אחד המכתבים שהגיע באוקטובר 1959 ונראה כאמין טען שאייכמן התגורר בקרבת בואנוס איירס שבארגנטינה. היה זה קצה החוט הראשון באשר למקום הימצאו של אייכמן בארגנטינה. ב-23 במאי הכריז בן-גוריון מעל בימת הכנסת שאייכמן נתפס והובא לישראל. יומיים לאחר מכן מסר פרידמן למשטרת ישראל תיק שהכיל 400 עמודים של חומר על אייכמן. על איסוף חומר זה הוא שקד במשך קרוב ל-15 שנה. כמו"כ פרידמן פעל לביטול ההתיישנות בחוק הגרמני על פשעי הנאצים. מאבקו הוכתר בהצלחה בשנת 1979, כאשר הוחלט בבונדסטאג לבטל את ההתיישנות על פשעי רצח ורצח עם.
[1] דף מודבק לדפים עם סימני מים. 36x20 ס"מ. מצב טוב מאד.
