גיליון ה The China Weekly REVIEW המדווח בכתבה המרכזית לראשונה על בריחתם של יהודי אירופה מעול השלטון הנאצי בדרכם לשנחאי, ועל ניסיונות למנוע את כניסתו של גל ההגירה היהודי לשנחאי. שנחאי, 4 בפברואר 1939. הידיעה העיתונאית הראשונה המדווחת על "גולי שנחאי".
בשער הגיליון הכותרת הראשית: Jewish Refugees in Shanghai - מהגרים יהודים בשנחאי. כותרת הכתבה הראשונה בעיתון: "!JEWISH REFUGEES SHOULD BE WELCOME AND ASSISTED HERE" - "פליטים יהודים צריכים להתקבל בברכה ולהיות נתמכים כאן!" . העיתון תוקף מאמר אחר שפורסם באותו שבוע ביומון ערב מקומי בו נכתב כי יש לסגור את שנחאי בפני מהגרים יהודים הבורחים מרדיפת הנאצים, משום שכניסתם של היהודים והטיפול בהם עלולים לפגוע בכלכלתה של סין. "איכשהוא יהיה צורך לעצור את הזרם הזה" נכתב באותו יומון. אותו יומון גם דיווח על 1000 פליטים יהודים אשר עושים את דרכם מאירופה לשנחאי ועתידים להגיע אליה בקרוב, והמליץ על התייעצות קונסולרית כדי לעצור את כניסתם של היהודים לשנחאי.
הגיליון שלפנינו תוקף נחרצות את אותו מאמר מערכת שהתפרסם ביומון המקומי וכותב כי יש לקבל בברכה את היהודים הבורחים ולסייע להם בשנחאי. הכותב מציין כי עד כה ההוצאות של היהודים שהגיעו לשנחאי מומנו מכספי סיוע של הארגונים היהודים עצמם, וכי הם לא עלו לאוצר המדינה דבר. "שנחאי היא אחד המקומות הבודדים על פני כדור הארץ שאליהם יכולים עדיין קורבנות מעוררי רחמים של הטרור הטוטליטרי באירופה להגר אליו בחופשיות... אם שנחאי היתה מאוימת בזרם של ארבעים או חמשים אלף פליטים מגרמניה ואוסטריה, אולי יש מקום לחשוש, אבל 1200 שהגיעו, ו 1000 נוספים שלכאורה בדרך, לא יגרמו לסיבוכים מיוחדים... אין ספק שהעירייה צריכה להיות מסוגלת להתמודד עם הבעיה של תמיכה זמנית בכמה מאות...". הכותב מחזק את טענתו שיש לעזור למהגרים היהודים בעובדה כי לפחות שלושה גלי הגירה גדולים אשר התקבלו בברכה בסין עוד מסוף המאה ה-19, הביאו רווחה וצמיחה כלכלית למדינה, וכעת מבואם של היהודים המדינה עשוייה רק להרוויח. "הפליטים האלה אינם מגיעים משכבות האיכרים הנמוכות, אלא מהמעמד הבינוני והבינוני - גבוה... רובם יתבססו בזמן קצר ביותר... ספק אם לגוף הקונסולרי יש סמכות למנוע את ירידתם של היהודים בנמל זה, למרות שהפקידים הקונסולרים אולי ירצו לעשות כן...".
מכיוון שרוב המדינות סגרו את שעריהן בפני יהודים, בעיקר לאחר ועידת אוויאן ביולי 1938, הפכה שאנגחאי ליעד מרכזי לפליטים יהודים. ככל הידוע לנו לפנינו הידיעה העיתונאית הראשונה המדווחת על "גולי שנחאי". במהלך מלחה"ע השנייה מצאו רבים מיהודי אירופה, מקלט בשנחאי, מכיוון שהייתה המקום היחיד אליו יכלו להיכנס מהגרים ללא ויזה ומבלי שיצטרכו לשלם סכום כסף גדול. בייחוד התפרסם סיפורה ההירואי של בריחת תלמידי ישיבת מיר לשנחאי במהלך שנת 1941. רוב הפליטים התגוררו ברובע שנקרא "הונקו" ויצרו בשכונותיה גירסה משלהם לתרבות הגרמנית-וינאית. בסוף שנת 1943 נכנעה ממשלת יפן ללחץ מתמשך מצד הנאצים והקימה "גטו" (במובן של שכונה) עבור 14,000 הפליטים היהודים. אחרי פירוק הגטו חלקם הצליחו להגר לצפון ודרום אמריקה, השאר חיכו חסרי ישע. עם הקמת מדינת ישראל עלו רבים מהם ארצה.
ה- China Weekly Review הוא כתב העת האנגלי הראשון שנוסד על ידי עיתונאים מקצועיים אמריקאים בשנחאי בשנת 1917. ה-Review ידע שלושה מוציאים לאור ועורכים ראשיים במקביל בהיסטוריה בת 32 השנים שלו - תומס פ. מילארד, ג'ון ב. פאוול ובנו ג'ון וו. פאוול. מילארד, המייסד הראשי של ה-Review, נחשב לעיתונאי המקצוע הראשון שהגיע לסין ממדינות מערביות. הוא נחשב כ"אב המייסד של העיתונות האמריקאית בסין". פאוול, העורך השני של ה-Review, הוא העיתונאי האמריקאי הראשון בעל השכלה מקצועית שהגיע לסין ועזר להקים את ה-Review. בעקבות מילארד ופאוול, הרבה עיתונאים מקצועיים אמריקאים הצטרפו למאמץ לדווח על סין, שהותירה מורשת יקרה בעיתונות הבינלאומית. לאחר מאמצים רבים, פאוול הצעיר התקשה להמשיך להוציא את ה Review בסין. "גיליון הפרידה" נשלח לקוראיו ביולי 1953. ה-Review הפך לפרסום הזר האחרון, שעזב את סין היבשתית.
[34] עמ'. 30 ס"מ. גיליון שלם. מצב טוב - טוב מאד.
