The City without Jews: A Novel of Our Time - "העיר ללא יהודים רומן של זמנינו", מאת הסופר האוסטרי הוגו בטאואר (Hugo Bettauer) שנרצח על השקפת עולמו כפי שבאה לידי ביטוי בספר - מהדורה אמריקאית, ניו יורק 1929 - עותק עם הקדשה מיוחדת למורה אסתר זיידל מבית הכנסת היהודי בקהילת "בני ברית".
הספר נכתב במקור בגרמנית בשנת 1922 כשנה לאחר שהוקמה המפלגה הנאצית, ובו משרטט המחבר תמונה שהיתה דמיונית נכון לזמן כתיבת הספר - האנטישמיות מביאה את אוסטריה לגרש את כל היהודים מתוכה - האופן בו מתאר המחבר את ההתרחשות מתאימה באופן מופלא למה שהתרחש פחות מעשרים שנה לאחר מכן. הוגו מתאר כיצד ביום בהיר אחד מתקבל חוק בעיר הגדולה וינה הקובע כי יש לגרש את כל היהודים מהארץ. לא רק יהודים ויהודים מומרים חייבים לעזוב, אלא גם כל מי שהוא ממוצא יהודי, כלומר ילדי נישואי תערובת... החוק האנטישמי נאכף בקפדנות...סוחרים... עוסקים... פקידים... חייבים לעזוב את הארץ תוך שלושה חודשים ממועד כניסת החוק... לאחר ששה חודשים נותרת העיר ללא יהודים. הספר כתוב בנימה עוקצנית ולעגנית לאנטישמיות ומראה את האבסורדיות ואת חוסר העקביות שבטענותיה נגד היהודים.
הרומן נכתב באופן סאטירי הלועג לאנטישמיות שגאתה אז במרכז אירופה. בספר, פוליטיקאי דמיוני אנטישמי בשם עמנואל פפרקורן הורה על גירושם של כל יהודי וינה. בתמונות מעוררות אימה שהתבררו ככמעט נבואיות, החליטה אוסטריה לשאול מהארצות השכנות שלושים רכבות להובלת בקר על מנת לבצע את הגירוש למזרח של היהודים ומטלטליהם. בספר מוצגים אזרחי וינה כחוגגים את הגירוש, אולם הרגשות השתנו אחרי שהתיאטראות, חנויות הכל בו, בתי המלון ועירות הקיט התמוטטו. הכלכלה נפגעה קשות מגירוש היהודים וקמה תנועה עממית שדרשה את החזרת היהודים. בינתיים בהיעדרם של היהודים המפלגה האנטישמית פשטה את הרגל. הגירוש בסופו של דבר בוטל והיהודים התקבלו חגיגית בחזרה לווינה. הסוף האופטימי והנאיבי של הספר לא תאם כלל למציאות בבוא הימים. עם זאת באותה תקופה נמכר הספר "העיר ללא יהודים" ב-250,000 עותקים בשנה הראשונה. הוא היה לספר המדובר ביותר של בטאואר, ורכש לו מעריצים ואויבים כאחד. אוהדי התנועות הנאציות תקפו אותו ואת יצירותיו והוקיעו אותו כ"משורר האדום" ו"משחית הנוער".
פרסום הספר שם את מחברו בטאואר כמוקד לשנאה מצדם של אנשי המפלגה הנאצית ובשנת 1925 היה בטאואר יעד לסדרת מאמרי התקפה מאת חברים במפלגה הנאצית שקראו ל"עשיית מעשה רדיקלי של עזרה עצמית" ול"עשיית דין על ידי לינץ' נגד מזהמי עמנו". ב-10 במרץ 1925 טכנאי שיניים בשם אוטו רותשטוק ירה בבטאואר מספר פעמים. בטאואר פונה לבית החולים עם פצעים חמורים מהם מת כעבור שבועיים. עוד לפני מותו, פרצו ויכוחים סוערים עד כדי אלימות במועצת העיר וינה בנוגע למניעי המתנקש. הסתבר שרותשטוק היה בעבר חבר במפלגה הנאצית אותה עזב במרץ אותה שנה. הוא נתמך על ידי סנגורים ואוהדים בעלי קשרים הדוקים עם הנאצים. המניע העיקרי למעשהו היה האופן בו בטאואר שם ללעג את האנטישמיות כפי שבאה לידי ביטוי בספר ובסרט "העיר ללא יהודים". בית המשפט הורה על אשפוזו של רותשטוק בבית חולים פסיכיאטרי ממנו השתחרר אחרי 18 חדשים.
VIII, 189 עמ'. מצב טוב.
