Zaswiadczenie certificat. ויזת הצלה 'סוגיהרה' - מסמך מציל ממוות של רבי מאיר מאלין (בנו של הגאון רבי איסר מאלין ראב"ד בריסק, נכדי הגאון בעל ה"תוספות יום טוב"), שברח מקובנה לשנחאי בזמן המלחמה, והגיע לבסוף לארץ ישראל - 1940-1941 חתומה על ידי חסיד אומות העולם מציל היהודים סמפו סוגיהרה, קובנה 1940. נדיר ביותר.
ויזת מעבר מקובנה לסורנאם דרך יפן, אשר ניתנה להצלת חיי רבי מאיר מאלין יליד 1906 פולין, בנו של אב"ד בריסק רבי איסר מאלין הי"ד. חתומה בידי הקונסול חסיד אומות העולם סמפו סוגיהרה. תעודת אזרחות פולנית בת 2 עמודים של היהודי מאיר מאלין (MALIN MEYER) אשר ניתנה בחסות הקונסול הבריטי והמשרד הבריטי לאינטרסים פולניים בקובנה, ליטא. תמונת פספורט של מאלין וחותמות פולניות (karol staniszewski חתימה וחותמת) ובריטיות (חתימה וחותמת) ויפניות (חתימה וחותמת), מילוי פרטים אישיים בכתב יד. בעמוד השני, Transit visa - ויזת מעבר לסורינם דרך יפן מחודש יולי 1940 - כתובה וחתומה אנגלית ויפנית, ע"י הקונסול היפני סמפו סוגיהרה. וחותמת נוספת של הקונסוליה הבריטית בשנחאי מיום 4 בנובמבר 1941 עם אישור נסיעה לפלשתינה, ו"מברק ירושלים" מיום 3 בספטמבר 1941.
סמפו סוגיהרה (1986 -1900 Sempo Sugihara) שימש כקונסול כללי של יפן בקובנה (Kovno) שבליטא. בקיץ 1940, כאשר ליטא סופחה לברית-המועצות, התכוונו הרשויות הסובייטיות להעביר את כל הנציגים הקונסולריים הזרים מקובנה. גם הקונסוליה היפנית עמדה להסגר. בקובנה היו באותה העת פליטים יהודיים רבים שהמלחמה סגרה עליהם, וביקשו לברוח מאירופה. שערי העולם היו נעולים, ואי אפשר היה לעבור בברית המועצות ללא ויזה בעלת תוקף ליעד הסופי. אך נודע שלאי קוראסאו (Curacao) בים הקאריבי שהיה תחת חסותה של הולנד, לא נדרשו אשרות כניסה. הסובייטים נתנו את הסכמתם לכך שהפליטים יעברו בברית המועצות בדרכם לקוראסאו, ובתנאי שיקבלו אשרות מעבר מיפן. כיוון שכך פנה ד"ר זרח ורהפטיג, ממנהיגי ה'מזרחי' לקונסול סוגיהרה וביקשו להעניק את האשרות. למרות שממשלתו דחתה את ההצעה, החליט סוגיהרה לפעול ולהעניק את האשרות לפליטים היהודים שצבאו על דלתות הקונסוליה. שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור מהממונים עליו במשרד החוץ היפני להנפיק ויזות, אך נענה בשלילה, כיוון שהנפקת ויזה דרשה תהליך הרשמה מסודר והוכחה מצד המבקש שברשותו דמי קיום מספיקים. כשראה שהמצב הביטחוני מחמיר, המרה את פי הממונים עליו, והחל ב-31 ביולי 1940 להנפיק ויזות ככל שרק יכל. (אחד ההסברים לכינויו "סמפו" הוא בכך שכשהיהודים להם הנפיק ויזות שאלוהו לשמו, חשב שהשם "צ'יאונה" יהיה קשה להגייה על ידי מי שלא מורגל בשפה היפנית. לכן אמר ששמו "סמפו", שהיא צורת קריאה נוספת לסימניות הקאנג'י המרכיבות את שמו). בשבועות הנותרים לפני יציאתו מקובנה, שנועדה ל-31 באוגוסט, הקדיש את מרב זמנו למתן האשרות הללו. תלמידי ישיבת מיר שהיו בין הנמלטים לליטא, ניצלו הזדמנות זאת וקיבלו את ויזת סוגיהרה אשר למעשה הצילה את חייהם. הם הגיעו בסופו של דבר לסין, שם שהו בשנות המלחמה, ואחריה לארצות-הברית ולישראל. נראה שבסך-הכול הונפקו לפחות 1,600 אשרות (על-פי אומדנו של סוגיהרה הגיעו מספרן לקרוב ל-3,500).
בשובו לטוקיו ב-1947, לאחר שהוצב בראש נציגויות אחרות באירופה, נתבקש סוגיהרה לפרוש מהשירות הדיפלומטי בגלל סירובו להישמע להוראות הממשלה שבע שנים לפני-כן. לימים, כשנזכר בימים הדרמתיים רוויי המתח של אוגוסט 1940, הסביר סוגיהרה בראיון לעיתון את מצבו הקשה : "היו לי קשיים, ושני לילות נדדה שנתי. חשבתי בלבי: אני יכול להנפיק אשרות מעבר... בתוקף סמכותי כקונסול. איני יכול לתת לבני-אדם הללו למות, בני-אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם. יהא העונש שאקבל אשר יהיה, ברור לי כי עלי לפעול על-פי צו מצפוני." ב-1984 העניק לו יד ושם תואר חסיד אומות העולם.
נושא האישור הינו רבי מאיר מאלין בנו של הגאון רבי איסר יהודה מאלין (תרל"ז – תש"א 1877-1941). אביו, רבי איסר מאלין כיהן כאב"ד בבריסק עד להירצחו בשואה עם כל בני משפחתו מלבד שני בניו רבי מאיר ורבי נחמיה שברחו עם ישיבת מיר לשנחאי.
[1] דף כתוב וחתום משני צדיו. חסר החלק בחלקו למטה משמאל. סימני חיזוקים בנייר דבק מזמן המלחמה. מצב בינוני.
