1000 Sonder- und Kriegsrichter im Dienste der deutschen Militaristen : Bonner Regierung deckt Hitlers Massenmörder - רשימת 1000 שופטים מיוחדים וצבאיים בשירות המיליטריסטים הגרמנים: ממשלת בון מחפה על רוצחי ההמונים של היטלר. חוברת נדירה המפרסמת את שמותם של בכירים נאצים שהורשעו בביצוע פשעים חמורים בזמן המלחמה ואשר המשיכו לשמש כשופטים וכיועצים משפטיים בגרמניה המערבית של הקאנצלר הראשון בגרמניה המערבית קונראד אדנאואר לאחר המלחמה. הוצאת Ausschuß für Deutsche Einheit - "הועדה לאחדות גרמניה". ברלין, 1959 - מהדורה יחידה. העותק של ניצול השואה היהודי - הולנדי, ההיסטוריון, וצייד הנאצים ז'ול שלביס (Jules Schelvis) - הניצול היחיד מבין 3005 האנשים שהובלו בטרנספורט ה־14 מווסטרבורק למחנה ההשמדה סוביבור! עם חתימת ידו בעמוד ליד השער.
"ממשלת בון מכסה על שפיכות הדמים הנאצית" - החוברת שיצאה מטעם "הועדה לאחדות גרמניה" פותחת בדיווח מזעזע - בכירים נאצים לשעבר שהורשעו בפשעי מלחמה חמורים, עדין תופסים בעמדות ציבוריות בבתי המשפט, במשרדי התובע הציבורי של הרפובליקה הפדרלית - וזאת למרות העובדה כי הפשעים שלהם ידועים היטב לממשלת אדנאואר אשר לא עשתה דבר להטיל עונש על פושעים אלה שרצחו אלפי אנשים. בחוברת מספקת הועדה רשימה בת 200 שמות של שופטים ותובעים ציבוריים של בתי הדין הצבאיים והמיוחדים של היטלר, אלו מצטרפים ל 800 שהועדה פרסמה בעבר, ובסה"כ כ 1000 שופטים נאצים המאיישים עמדות בכירות בבתי המשפט הפדרלים הגבוהים ביותר בגרמניה.
במבוא נכתב:
"למעלה מ 1000 שופטים ותובעים סייעו בפשעים הנוראים ביותר... הם היו המוציאים לפועל האכזריים של מדיניות ההשמדה של היטלר נגד עמי אירופה. הם היו משרתים מרצון של מערכת משפט טרור שהוציאה להורג לפחות 40,000 בני אדם. הנתונים הצבאיים לבדם מלמדים על 20,000 גזרי דין מוות בין ה 1 בספטמבר 1939 ל 30 בנובמבר 1944... הם נבחרו על ידי היטלר והיו קרובים במיוחד לאידאולוגיה הנאצית. הם היו פשיסטים של אכזריות בדם קר. לעיתים קרובות נידונו אנשים למוות והוצאו להורג מתוך תאוות רצח... וכתובעים ציבוריים דרשו במודע עונש מוות על עבירות קלות...". הועדה מציינת את העובדה כי
"כעת ממשלת בון מנסה להציל את 1000 שופטי הדם הללו..." , ודורשת:
"בשם הצדק והאנושיות ובזכרם של אלפים רבים של קורבנות תמימים... העם הגרמני ועמי אירופה שהותקפו על ידי הפאשיזם ההיטלרי דורשים מהפרלמנטים והממשלות של מדינות מערב גרמניה והממשלה הפדרלית לפטר את כל השופטים המיוחדים והצבאיים של היטלר משירות המשפט של מערב גרמניה, לא לשלם להם פנסיה, להעניש אותם, לחוקק חוקים או לפתוח בהליכים שיפוטיים שימנעו את תקופת ההתיישנות הקרובה לפשעיהם..." , וכן דורשת להקים ועדת חקירה בינלאומית ולהעמידם לדין.
בחוברת מתפרסמים שמות כל 200 השופטים, תפקידם בזמן המלחמה כעושי דברו של היטלר, ותפקידם בגרמניה לאחר המלחמה. בחלקה השני של החוברת רשומים שמות השופטים ששמשו בתפקידים בכירים בדרגים הגבוהים ביותר אשר הוציאו גזר דין מוות על חפים מפשע בזמן המלחמה, פירוט של התיקים בהם דנו, הערים בהן שמשו כשופטים בגרמניה או בגנרלגוברנמן (השטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית), שמות האנשים שמכח פקודת אותם השופטים הוצאו להורג, והמשרה שתפסו בה בגרמניה בזמן שהחוברת פורסמה. "שלושה משופטי הדמים הגרועים ביותר של היטלר נגד העם הצ'כי היו התובעים בבית המשפט המיוחד בפראג. ד"ר פון זיינק - היום שופט המחוזי בנירנברג, ד"ר לודוויג היום תובע ציבורי בדיסלדורף, ורהדר קנוספל היום תובע ציבורי במנהם", וכך אודות כל אחד ואחד מהם מפרטת החוברת את פשעיו:
כך למשל מדווח: "העובד הפולני סטפן אדמסקי מליצמנשטדט (לודז') יליד 6 בספטמבר 1909 בקורז'ובי, נידון למוות בגין מעשה אלימות נגד גורם עזר במשטרה. על פי הנימוקים מעשה האלימות "הראוי למוות" כלל נשיכת ידו של בלש פולני לשעבר שהצטרף למשטרה הגרמנית לאחר המתקפה הפשיסטית בפולין וברח... בפסק הדין נכתב: "העובדה שנשיכת ידו של העד מהווה מעשה אלים (!) אינה דורשת הצדקה נוספת... פקודת החוק הפלילי הפולני קובעת עונש מוות...", במקרה אחר הורו השופטים על הוצאתו להורג של יהודי על שהפיל שקית עם חתיכת חמאה לאחת התעלות כשראה את הגסטפו... כך מפורטים באופן מזעזע מקרה אחר מקרה הקלות בה הורו השופטים על הוצאה להורג של הנידון בשל הסיבות הקלות ביותר.
ז'ול שלביס [1921-2016] היסטוריון, סופר, איש דפוס וניצול שואה יהודי-הולנדי יליד אמשטרדם. לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, שלביס פוטר מעבודתו בשל היותו יהודי. לאחר מכן עבד בעיתונים שונים והשתתף בארגון תנועת נוער מקומית. הוא ומשפחתו נעצרו באמשטרדם ב-26 במאי 1943. הם גורשו למחנה המעבר וסטרבורק, שם שהו שישה ימים לפני שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור. הם היו בין 3,005 יהודים הולנדים בטרנספורט ה-14 לסוביבור. המסע נמשך 4 ימים. עם הגעתם למחנה נבחר שלביס להצטרף ליחידת עבודה שנשלחה למחנה העבודה דורוחוצ'ה. שאר בני משפחתו ובני הזוג בוז'יקובסקי נשלחו להשמדה בתאי הגזים. שלביס היה הניצול היחיד מבין 3,005 האנשים שהובלו בטרנספורט ה-14 מווסטרבורק למחנה ההשמדה סוביבור (ואחד משני ניצולי השואה ההולנדים היחידים מסוביבור לצד סלמה אנגל וינברג). בדורוחוצ'ה, יהודים מפולין ומהולנד נאלצו לעבוד בתנאים איומים ובעבודה קשה. שלביס הצליח לשרוד לאחר פגישה עם מפקד המחנה, שבמקרה היה מודע לכך שבמחנה עבודה סמוך זקוקים למדפיס. עם זאת, מסיבות לא ברורות, שלביס נשלח במקום זאת למחנה באזור לובלין, שם נאלץ לבנות צריפים. משם הועבר לגטו רדום, שם הוטל עליו להרכיב מחדש בית דפוס שפורק והובא מוורשה. התנאים ברדום היו טובים משמעותית ממה שחווה שלביס בלובלין ובדורוחוצ'ה. עם התקרבות הצבא האדום, שלביס נשלח לטומאשוב מזובייצקי. משם הגיע בסופו של דבר לאזור שטוטגרט, שם שוחרר על ידי הצבא הצרפתי ב-8 באפריל 1945. שלביס היה עד תביעה מרכזי במהלך המשפטים של קרל פרנזל, ג'ון דמיאניוק ופושעי מלחמה אחרים ששרתו בסוביבור. הוא המייסד של מוזיאון סוביבור וכן מחברם של מספר ספרים ומחקרים היסטוריים על במחנה. לשלביס מקום של כבוד בזכות זיכרונותיו ומחקריו ההיסטוריים על סוביבור, שעליהם זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אמסטרדם, קצין במסדר אורנג'-נסאו ומסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין. לאחר המלחמה נשאר שלביס להתגורר בהולנד ונפטר שם ב-3 באפריל 2016 בגיל 95.
31 [1] עמ'. 28 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב מאד.
