"העד בעצמו ראה כאשר העמידו האשה גיטל גוטלמאן אשת ר' יוסף חיים קלמן ושני הילדים לצד שמאל". - טופס לגביית עדות מאדם המעיד על האשה גיטל גוטלאן שנספתה באושוויץ, אשר בהגיעה עם שני ילדיה לאושוויץ הורו לה הנאצים ימ"ש ללכת "לשמאל". אדר ב' תש"ח [1948].
לאחר השואה האיומה הוקמו בתי דין מקומיים בעיירות שונות באירופה, לעסוק בהתר אלפי הנשים והבעלים שלא נודע מה עלה בגורל יקיריהן/ם בזמן המלחמה. הרבנים הדפיסו שאלון מיוחד, אותו התבקש העד למלאות. השאלון כלל סעיף בה נשאל העד: "לאיזה צד העמידוה באויסשביטץ". פסק ההלכה קבע שכל מי שבהגיעו לאושוויץ הורו לו הנאצים "לשמאל", הינו בגדר ודאי של הובל למיתה ולשריפה (ראה בהרחבה ב"אוצר הפוסקים" ח"ז עמ' קכד - קל).
השאלון שלפנינו מולא בכתב יד לאחר המלחמה בי"ב אדר ב' תש"ח בטשאבא שבהונגריה בפני בית דין של שלושה בראשות רבי שרגא שמואל שניטצלער, על ידי הבחור יצחק אייבך גרינוואלד המעיד בו כי ראה את האשה גיטל גוטליין באושוויץ ביחד עם שני ילדיה בן ובת שהנאצים הורו לה ללכת לשמאל, ומשכך בודאי נרצחו. היה זה בחודש יוני 1944, והוא מעיד כי היתה היא ביחד עם קבוצה של "אנשי קהילתנו דפה".
עם הגיעם של היהודים לאושוויץ אל הרציף הם הורדו מהרכבת באלימות ובכוח. אסירים מיחידת קומנדו-קנדה היו אחראים לפריקת הנוסעים מקרונות הרכבת והפרדתם ממטלטליהם, תוך הבטחה שהחפצים יושבו להם במחנה. נאסר על אסירים אלה לספר למגיעים על גורלם. על הרציף הופרדו הגברים מהנשים והילדים. רופא מהאס אס, שלעיתים קרובות היה ד"ר יוזף מנגלה, עם עוד קציני אס אס היו מבצעים מיון - סלקציה - של המגיעים על פי מראם, לאלה הכשירים לעבודה ואלה שנשלחו ישירות להמתה. הסלקציה נעשתה בשטחיות ובמקריות בדרך כלל. על פי הערכות, כ-10% עד 20% מהגברים נבחרו לעבודה, והשאר נידונו להמתה מידית.
[2] דפים מודפסים עם מילוי בכתב ידו וחתימתו של העד, חתימות, וחותמת בית הדין. סימני קיפול. מצב טוב.
