מברק מוצפן שנשלח מהגאון רבי חיים שמואלביץ - מראשי ישיבת מיר הגולה בשנחאי, אל ראשי 'ועד ההצלה' בארצות הברית בבקשה דחופה לסיוע מהרבי מחב"ד, ומהאדמו"ר מאמשינוב. שנחאי, 2 בפברואר 1943. נדיר ביותר!
בחורף תש"א [1941] הגיעו פליטי הישיבות ורבניהם מליטא לשנחאי, שהייתה אז תחת שליטת יפן. שליחי "ועד ההצלה", בראשות הגאון רבי אליעזר סילבר ורבי אברהם קלמנוביץ, היו בקשרים עם הישיבה הגולה והעבירו ליפן באופן שוטף סיוע כלכלי, עזרה ומידע הכרחי. אך עם הצטרפותה של ארה"ב למלחמה, בכסלו תש"ב, נותקו לחלוטין הקשרים בין ארה"ב ליפן, ולכאורה לא היתה לועד ההצלה דרך להמשיך לסייע לפליטים שנותרו מבודדים. מצבם הורע מאד והם הגיעו לסף רעב, כשמשני צידי המתרס - הן הגר"ח שמואלביץ, שנטל על עצמו את האחריות הגדולה והדאגה לבחורים, והן גדולי ארצות הברית - מנסים למצוא פתרון למצב הבלתי אפשרי שנוצר. באותם ימים הסתכנו ראשי "ועד ההצלה" ומרן הגר"ח שמואלביץ (ששהה ביפן) והעבירו את כל הכספים והמידע דרך אורוגוואי, שהייתה עדיין מדינה נייטרלית, ולאחר מכן דרך ארגנטינה. על השליחות המסוכנת הזו היה ממונה רבי אהרן מילבסקי (הגאון רבי אהרן מילבסקי, תלמידו של ה"סבא" מסלבודקה, היגר לאורגוואי לפני המלחמה בפקודת הרב מקובנה, על מנת לשמש כרב הקהילה היהודית במונטבידאו).
כל המסמכים והמברקים שנשלחו אל הרב מילבסקי - משנחאי ומארצות הברית - היו כתובים בכתב צופן, על מנת שלא לעורר את חשדו של הצנזור האמריקאי. הרב מילבסקי שימש כשליח וכמפענח הצפנים, ומילא אחר הוראות גדולי ישראל בטלגרמות המוצפנות שהגיעו לידיו. כמה מהטלגרמות שנשלחו נחתמו בידי 'שמואלביץ' (מרן הגר"ח שמואלביץ), ובידי וולבה (הגר"ש וולבה, ששהה בימי המלחמה בשבדיה ובשווייץ) ועוד. למעשה לרבנים לא היתה כל דרך מוקדמת להסביר את הצפנים ולתאם את ה'קודים' בהם נשתמשו, ולא היתה להם כל ברירה אלא לסמוך על תבונתו של הרבי מילבסקי ויכולת הפיענוח שלו.
הרבנים השתמשו בכל צורה מוצפנת שניתן להעלות על הדעת לצורך העברת המסר: מושגים תלמודיים, צירופי מילים ביידיש עברית-אנגלית, אנגלית, וכן בחיבורי מלים, באותיות לועזיות, בהגה"ה ליטאית, ובשימוש בשמות משפחה שכוונו לאנשים המכוונים לפעולות. המברקים החלו לעבור בתדירות גבוהה מאוד בין הכתובות בשנחאי, מונטבידאו וניו יורק, כשהם מוצפנים היטב, חלקם נראים תמימים, ויש מהם שנראו משונים ממש, ובדיעבד התברר שלמברקים אלו היה חלק מרכזי בהצלתם של בני הישיבה הגולה.
המברק שלפנינו שנשלח ב 2 בפברואר 1943 מ'שמואלביץ' [הגאון רבי חיים שמואלביץ - ראש ישיבת מיר בליטא ובשנחאי] ונכתב ב'אותיות גדולות' רומז לסיוע דחוף המתבקש עבור תלמידי ישיבת מיר [MIRERYESHIVA] מהאדמו"ר מאמשינוב [AMSHINOVER], וכן בקשה של 1000 (דולר?) מהרבה' מחב"ד בצופן הרמוז: KARLINSKIS CHABADELEF SHNEERSONS, וכן רומז לאישור מסויים שעתיד היה להגיע מרבי זלמן סורוצקין [SOROTZKINEN NECESSARY CONFIRMATION].
[2] דף. מצב טוב מאד.
