Die Jemenitischen Juden - יהודי תימן, מאת יהושע פלדמן הוצאת Judischen Nationalfonds. פרסום נדיר על יהודי תימן למן ראשית התיישבותם בצנעא ועד עלייתם של 300 מיהודי תימן לארץ ישראל בעשור הראשון של המאה ה־20, מלווה בתצלומים של יהודי תימן בעלייתם ארצה, ובהתיישבותם במושבות הארץ. תיאור חי של מצבן של הקהילות היהודיות בתימן. קלן, 1912. גרמנית.
המחבר סייר בתימן בשכונות ובקהילות היהודיות בראשית המאה ה־20, ומביא כאן את רשמי מסעו. בפתח החוברת עוסק המחבר במצבם של יהודי תימן בערים השונות בתימן עצמה. הכותב מצא תיאור שכתב תייר שביקר בתימן במאה ה־19, ומעיד כי בקהילה התימנית של צנעא שמנתה כ 10,000 נפש בעבר, נותרו כעת 2700 יהודים בלבד. הוא דיווח על רעב שהשתולל בצנעא, ועל התנכלויות מצד שכניהם הערבים. הכותב מתאר מנקודת מבטו של אירופאי התר את הארץ את הקהילה התימנית בתימן כולה, את המלאכות השונות בהן עסקו היהודים התימנים, ואת אופים הצנוע: "יהודי אירופאי בקושי יכול לדמיין את אופיים הצנוע של יהודי תימן... כל מי שיש לו כסף או חפצי ערך מחביא אותו באדמה או בחורים סודיים שיש להם בבתים כדי שאיש לא יראה אותו...", הוא כותב. כמו"כ הוא מתאר את העוני הקיצוני בבתי התימנים: "כשאתה נכנס לבית אתה רואה את העוני - חסר ריהוט, כלי אוכל, מצעים, מזון, וביגוד... כיצד יכולים היהודים לסבול את המצוקה הזאת?"
בין היתר, הוא מספר על ההגבלות של יהודי תימן כפי שנקבעו על ידי המוסלמים השליטים, ועל סבלם של היהודים: "אם יהודי פוגש במוסלמי בדרגה כלשהי, הוא מחוייב להצדיע לו ולפנות אליו כאל אדון. אם הוא לא יעשה זאת, הוא יוכה ללא רחמים. אסור ליהודי לרכוב על חמור, שלא לדבר על גמל, היהודים הם כמו עבדים... אסור ליהודים ללבוש בגדים לבנים, אדומים או ירוקים... רק בשבת או בחג כשהיהודים נמצאים רק בבתיהם ואין ביניהם מוסלמים, הם מתלבשים גם בגלימות לבנות. גם היהודים העשירים צריכים להראות עניים, פן יעוררו קנאה ויבזזו. בערים הגדולות יש אמבטיות זעה למוסלמים. אסור ליהודים להכנס לשם... אסור ליהודי לעקוף מוסלמי מימינו, אסור ליהודי ללבוש גרביים...". בהמשך הוא מספר על כמה מקרים בהם יהודים הוכו על ידי מוסלמים, וכיצד הוטה משפטם לטובת המוסלמים, ומסכם: "בקיצור לא ניתן לתאר את סבלם של היהודים בתימן."
הכותב מתאר כיצד בעקבות כל אלו החליטו היהודים לעזוב את תימן ולעלות לארץ ישראל. בעשור הראשון של המאה ה־20 קמה קבוצה של כ 300 יהודים תימנים ועלתה ארצה. הם התיישבו תחילה בירושלים וביפו, ותנאי חייהם החלו להשתפר. בהמשך התיישבו כמה מהם בראשון לציון וברחובות. בחלקו השני של הספר מתאר הכותב את שילובם של התימנים בעבודה בארץ ישראל ביוזמת הקרן הקיימת לישראל, ובכניסתם של יהודי תימן כאמנים המובילים במחלקות השונות של בית הספר לאמנות "בצלאל". עולי תימן היו אדוקים. הם היו רגילים לעבודה ולא הסתמכו על תרומות השד"רים מחו"ל. הם סבלו מקשיי דיור ופרנסה, אך עד מהרה הם הצליחו למצוא פרנסה בחקלאות במושבות יהודה והשרון. הם עסקו בענף הבניין, בחקלאות, בצורפות ועוד. ומתאר כיצד לאט לאט החלו להתבסס שכונות תימנים כמעט בכל המושבות.
בתצלומים שבחוברת: יהודי תימן מגיעים ארצה באוניות, שומר תמני, מתיישבים תימנים על שפת הכנרת, רועה תימני בבן שמן, תימנים בסדנת פיליגרן בבן שמן, נערים תימנים פועלים בשדות בחולדה, אומנים תימנים בבן שמן, צורף תימני, יהודים תימנים קוצרים תבואה, התיישבות תימנית במרחביה, התימנים באחוזה שיתופית דגניה, תימנים בבית הספר לאמנות בצלאל, ועוד.
40 עמ'. 23 ס"מ. מצב טוב מאד.
