Zoo was het in Breendonk Buchenwald מאת Marcel Polfliet. כך היה בברנדונק ובוכנוולד - עדות מוקדמת ומחרידה של אסיר במחנות ברנדונק ובוכנוואלד בתקופה של כ 4 שנים! אנטוורפן, 1945 - מהדורה ראשונה. הולנדית. מלווה בתצלומים רבים קשים ממחנות המוות. נדיר.
המחבר מרסל פולפילט הקשיב לסיפורו המצמרר של קארל ואן דלה - אסיר לשעבר במחנות ברינדונק ובוכנוואלד. ואן דלה היה במצב גופני קשה לאחר המלחמה ולא יכול היה להעלות על הכתב את סיפורו בעצמו. לשם כך נפגש עמו מרסל פוליפלט אשר שמע את סיפורו וכתב אותו מפיו כלשונו. במבוא לספר הוא כותב את כוונתו: "לא לשם הנאה גרידא אני מתאר סצנות אימה! אלפי אנשים עדין חיים בארצנו שמפקפקים בדיווחים הסנסציוניים של עיתונים ומגזינים. רבים עדין תחת השפעת הדוקטרינה הנאצית ויש לפקוח את כל העיניים הללו...".
ואן דלה נעצר בביתו בידי הגסטפו בינואר 1942 באשמת חבירה לארגון התנגדות בלגי. הוא נלקח לבית כלא ב Begijnenstraat שבאנטוורפן הכבושה בידי הנאצים, בו שהה במשך ששה חודשים של חוסר ודאות, בתנאי תזונה גרועים וביחס איום: "התייחסו אלינו כמו כלבים. שום דבר מלבד צעקות וקללות על עבירה קלה ביותר, בלי סיבה...". כעבור ששה חודשים הוא הועבר לברינדונק: "ידענו מה מצפה לנו שם שכן למרות שהמחנה הזה היה מלא מסתורין, כבר נפוצו שמועות על הזוועות שבוצעו שם". על שהותו בברינדונק הוא כותב: "אני חי בגהנום... אי אפשר לספר את מה מה שראיתי בברינדונק, האכזריות, והאימה. שלוש מאות עמודים לא יספיקו... אז אני מספר מהזיכרון רק חלק...". במחנה הוא עבר עינויים קשים אותם הוא מתאר כאן. הוא עבד בעבודות כפייה בסתירה ובנייה של מבנים חדשים באזור המבצר. את הסבל שעבר הוא מתאר: "הייתי מותש במהירות והיו לי כאבים עצומים במתניים, הרי לא קיבלנו מספיק אוכל כדי לעשות עבודת עבדים כזאת, בלית ברירה קרעתי חתיכה משמיכה וכרכתי אותה סביב הברך. אוי למי שנתפס על מעשה שכזה. קריעת השמיכה נחשבה "חבלה"... אבל לא היתה לי ברירה...". הוא מתאר את העבודה בקור המקפיא של חודש נובמבר, ואת הירידה המהירה במשקלו: "נחלשתי יותר ויותר, העבודה הקשה והמחסור במזון ערערו את מצבי. שקלתי בקושי חמישים קילו, והרגליים שלי היו נפוחות... הזמן עבר, ימים, שבועות, חודשים. לא היה סוף לסבל שלנו, הגיהנום לא פסק... כל יום היו נפצעים והרוגים, פשוט חיכינו לתורנו...". בין היתר מספר ואן דלה על יהודים שהכיר במחנה בציינו "היהודים סבלו במיוחד" ומתאר את הסבל והעינויים שעוללו הנאצים ל"מר לוי" ל"מר ווייס" אשר גם אותו הכיר, ולבנה של הגב' איזבלה בלום, אשר גם אותו הכיר עוד מלפני המלחמה. ומתאר הוצאות להורג של יהודים בדרכים שונות.
באביב 1944 יצא מברנדונק טרנספורט של 700 אסירים לגרמניה. במחנה נשארו כמה עשרות אסירים, והוא היה ביניהם. כעבור תקופה קצרה הוא הועבר עם עוד כמה אסירים לבוכנוואלד. המראה הראשון שראה בבוכנוואלד הוא ערימת נעליים של אסירים שכעבור זמן קצר נשרפו. הנעליים היו שייכות לאסירים שהוצאו להורג קודם להגעתם. זמן קצר לאחר הגיעו למחנה הפציצו בעלות הברית מתקנים סמוכים, והוא הועסק בעבודות כפייה של בנייתם מחדש. בעקבות התקרבות בעלות הברית הוא הועבר ביחד עם אסירים נוספים לדורה במאמץ האחרון של הנאצים להחזיק כח אסירים עובד. באותם חודשים הוא היה עד להוצאות להורג המוניות מחרידות כמעט בכל יום. באחד הימים הופצצה הרכבת עליה היו כמה אסירים בדרכם לעבודתם וחלקם הצליחו לברוח. ואן דלה ברח אף הוא לבקטה סמוכה והצליח להסתתר בה עד שהגיעו בעלות הברית ושחררו את המחנה. בזמן השחרור הספיק אף להסגיר לבעלות הברית שני מפקדים נאצים שהיו אחראים להוצאות להורג.
החוברת מלווה בתצלומים קשים ממחנות המוות - אסירים במצב גופני קשה לצד גופות הנספים כפי שנמצאו בידי בעלות הברית. בסוף החוברת תצלומים של אסירים משוחררים.
48 עמ'. כתמים בכריכה. מצב טוב.
