כרזה מטעם השלטונות הנאצים בה נקראים הארים הגרים בסמוך לבתי היהודים לפנות את בתיהם לקראת סגירתו הסופית וההרמטית של גטו לבוב ליהודים בלבד עד לאמצע ספטמבר 1942, חתומה בדפוס בשם מפקד המשטרה הגרמנית בלבוב הצורר אלברט אולריך (Albert Ulrich). ניב אוקראיני - גליציאני, 16 ביולי 1942.
בכרזה הפונה לאוקראינים תושבי גליציה נכתב כי עליהם לפנות למשטרה על מנת לקבל הפניה למקום מגורים חדש מחוץ למתחם בתי היהודים: "על פי פקודה מיום ה־15 ביוני 1942 אודות יצירת אזור מגורים יהודי בעיר לבוב אני מורה לאוכלוסייה הארית לרוקן את אזור המגורים היהודי..." . ( האוקראינים מכונים בה "ארים" בשל היותם נתיני חסות של השלטון האוסטרי מזה מאות שנים, וכביכול נחשבו בעיני הגרמנים כ'ארים' לכל דבר). מופיעים במדויק שמות הרחובות בהם עדין גרה אוכלוסייה זו ושעליהם להתפנות לגמרי: אשכנצוגו, גוסי, אובוצ'בה, לום קריצ'ין, ועוד, וכן תאריכי היעד המדויקים של הפינוי לכל אזור בנפרד בין השלישי לששי באוגוסט 1942. כמו"כ נכתב, כי על הדיירים הארים להתייצב במשטרה 14 יום לפני מועד פינויים לשם קבלת מקום מגורים חדש מחוץ לרחובות שצוינו, וכי תושב שיתנגד לעזוב את ביתו יורחק ממנו בכח, וכן יוטל עליו קנס של עד 1000 זלוטי, והינו צפוי לעונש של שלשה חודשי מאסר. בכך למעשה הגיע לביצוע הסופי סגירתו ההרמטית של גטו לבוב ליהודים בלבד.
גטו לבוב הוקם למעשה בנובמבר 1941 והוא היה לשלישי בגודלו מבין הגיטאות היהודים. במרכז הגטו היתה שכונה יהודית גדולה, ומיד עם הקמתו נערכו בו רציחות המוניות ומשלוחים למחנות המוות. בחודשים הראשונים להקמתו עדין גרה בתוך שטח הגטו אוכלוסייה אוקראינית בצמוד ממש לבתי היהודים. החל מקיץ 1942 בצעו הגרמנים מספר פעולות על מנת לרוקן לחלוטין את הגטו מתושביו האוקראינים, ולסגור את שעריו ליהודים בלבד, על מנת להקל את ביצוע שילוחם למחנות והשמדתם, (באותם חודשים האוקראינים עצמם אף לקחו חלק ברציחות ההמוניות שבוצעו בשטח הגטו). בספטמבר 1942 הוקף הגטו בחומה אותה הוכרחו לבנות היהודים עצמם על חשבונם, העבודה הסתיימה בראשית ספטמבר 1942. שטחו של הרובע היהודי, שהפך עתה רשמית לגטו, צומצם מאוד וכל יהודי שנתפס מעתה ואילך מחוץ לחומה היה דינו מוות. בעקבות צמצום שטחו שררה בגטו צפיפות קשה. יהודים נאלצו לגור בעליות גג, במרתפים, במחסנים ובאוהלים. את הדיירים שימשו מיטות בקומות, וכל מיטה נתפסה בשתיים או שלוש משמרות. העברתם של הלא-יהודים אל מחוץ לגטו ארכה שבועות, והדבר גרם לא אחת למריבות וסכסוכים שהביאו לרציחתם של היהודים בידי שכניהם. עם עזיבתה הסופית של האוכלוסייה הלא יהודית את הגטו, בוצע הלכה למעשה 'הפתרון הסופי' בפוגרומים, אקציות, ובשילוחם של היהודים למחנות עבודה, ולמחנות המוות.
גודל: 42x30 ס"מ. קרע קל משמאל, כתמים. מצב טוב - טוב מאד.
