"דרוש לספוד לצרה, בחולי הקולירא, ששלט בעיה"ק טבריא ת"ו". 18 עמודים בכתב ידו של הגאון רבי מרדכי אוחנה בעקבות מגיפת הכולרה המפורסמת שפרצה בטבריה בשנות התר"ס המוקדמות. כתב יד שלם שלא נדפס מעולם, העוסק בעומק הסיבות הרוחניות הגורמות למחלה הקשה שפקדה את טבריה בראשית המאה ה־20, ובדרכים להנצל ממנה.
'יתמרמר האדם ויצדיק הדין על כל צרה...' . כתב היד פותח בצידוק הדין על הנפטרים במחלה ותפילה שחיבר להינצל ממנה. בהמשך מגלה הוא את הסיבות הרוחניות הגורמות למחלה זו להופיע, על איזה חטאים, ענין 'צערן של תלמידי חכמים' ואיך הכל עושה הקב"ה בדקדוק הדין, פירוש פסוקים בנביא העוסקים בצרות עם ישראל, ענין העונשים ועומק הדין, גודל מעלת התשובה למנוע ייסורים, צרת הכלל על מה היא באה, מעלת קידוש ה' ופירוש על עקידת יצחק, מה יעשה אדם שנדבק במחלה - תיקון התשובה ועוד.
בשנת תרס"ב [1902] התפרצה מגפת הכולרה (מחלה זיהומית מדבקת הפוגעת במערכת העיכול וגורמת להתייבשות ומוות) במזרח התיכון וארץ ישראל, עקב נדידתם של עמים שונים ממערב למזרח דרך ארץ ישראל. טבריה היתה העיר בה התפשטה המחלה באופן החמור ביותר מערי הארץ, נפטרו בה כ-600 מתושבי העיר. הרופא האנגלי ארנסט וילהלם גרני מסטרמן נחלץ להביא לתודעתם של תושבי טבריה את כללי ההגיינה שעשויים היו למנוע את התפשטות המחלה. באותן השנים מי הביוב זרמו ברחובות טבריה, ושררה צפיפות רבה בעיר. השלטון המקומי העותמאני התעלם מאזהרותיו של הרופא הסקוטי דייוויד ואט טורנס בדבר המגפה, ובדבר הצעדים התבראותיים שיש לנקוט כדי לצמצם את חומרתה. טורנס אף סיפק לתושבי העיר מים רתוחים חינם, אך הם סירבו לשתות מים אלה מחוסר מודעות, והעדיפו להשתמש במי הכנרת המזוהמים. השלטון העותמאני נהג להטיל סגר על ערים מוכות כולרה, כדי למנוע את הפצתה למקומות אחרים. אך הסגר שהוטל על טבריה היה באיחור ניכר, וחולים שברחו מהעיר הפיצו את המחלה ביישובים שכנים בגליל. גם לאחר שהסגר הוטל, ניתן היה לצאת ולהיכנס לטבריה הנצורה בעבור תשלום שוחד. כעבור עשור פרצה שוב מגפת הכולרה בטבריה, אך היא לא התפשטה לאזורים אחרים בארץ ישראל. גם בפעם זו הטיל השלטון העותמאני סגר ונמנע ממתן עזרה רפואית.
לפנינו אחת התגליות החשובות: חיבור שלם בכתב יד מאת הגאון רבי מרדכי אוחנה בו הוא מקיף ומגלה את הסיבות הפנימיות למחלה הקשה שגבתה חייהם של רבים, והדרכים להינצל ממנה.
הגאון רבי מרדכי אוחנא: י ליד דנמאת שבמרוקו. עלה לטבריה בשנות ה 60 של המאה ה-19 ונתמנה על גדולי חכמיה, בשנת התרנ"ב [1892] יצא בשליחות למרוקו כשד"ר טבריה. (ראה אודותיו בספר טבריה עמוד 283).
[18] עמודים. כתמים. מצב טוב.
