MAUTHAUSEN - מאוטהאוזן. עדות מוקדמת מאת אסיר מחנה מאוטהאוזן Parragi Gyorgy, הוצאת Keresztes, בודפשט 1945 - מהדורה ראשונה. הונגרית. עותק עם הקדשת המחבר בהונגרית:"szövetséges katonáknak szentelve, akik megmentették életünket Parragi György": "מוקדש לחיילי בעלות הברית שבזכותם נצלו חיינו, פארגי גיורגי"
המחבר נתפס על ידי הגסטפו ב 24 במרץ 1944 עם כיבוש הונגריה בידי הנאצים. בעקבות הלשנה על היותו פעיל מחתרת. רכב שחור של הגסטפו נעצר ליד ביתו, חיילים גרמנים הורו לו לבוא איתם, לקול בתו הקטנה ששאלה אותו: "אבא, הגרמנים הולכים להרוג אותך עכשיו?". הם החרימו את מכונת הכתיבה שלו, ולקחו אותו לחקירה במשרדי הגסטפו, כשנודע להם שהוא נולד ב 20 באפריל החלו אנשי האס אס לצעוק עליו ולהכותו: "איך העזת להיוולד ביום בו נולד הפירר? (היטלר)", לאחר חקירה בעינויים הוא הובל למרתף בו ישבו כ 40 איש ביניהם אנשי פרלמנט ופעילים ידועים בדממה. משם נלקח לכלא בפו-אוצה, שם הושלך לתא ביחד עם פרץ כורין - נשיא הבנק למסחר, על גופו של כורין היו סימני אלימות קשים והוא סיפר לו שהוא הוכה על ידי הנאצים עד שנאלץ לחתום על מסמך בו הוא מודה שחיבל במפעל יצור גרמני. לאחר כמה ימים בכלא הוא הוצא והובל במשאית ביחד עם עוד כמה אסירים לוינה, ומשם למחנה לנזנדורף מרחק 10 ק"מ מוינה (היה זה מחנה המשנה הנאצי של מחנה הריכוז מאוטהאוזן). במחנה זה החלה מסכת העינויים שעבר בעבודות כפייה, במסדרים של שעות ארוכות בקור המקפיא, ובמנת אוכל יומית מצומצמת. הוא מתאר כיצד במהלך היום כל עובד שהעיז לעצור ולנוח הוכה במקום במכת שוט - "ההקשבה לצרחות מקפיאות הדם של הקורבנות האומללים היתה קשה מנשוא מכל סבלנו וצערנו האישיים... העונש הקל ביותר היה 25 מלקות, אך היו מסכנים שהולקו ב 100 מכות ומתו כתוצאה מכך...". במחנה הופרדו האסירים לשלש קבוצות: ארים, יהודים, ושאר האומות. גיורגי מתאר כיצד היהודים סבלו יותר מכולם, ומפרט את הזוועות שעוללו הנאצים ליהודים בפרט. לאחר כחודשיים בלנזנדורף ב 4 במאי הוא הועבר עם עוד כמה אסירים למחנה מאוטהאוזן. בהגיעו למחנה הוא מתאר את המחזה המזעזע שנגלה לעיניו: "ראינו מחנה ענק והומה המורכב מצריפים רבים... בכל מקום ראינו מאות אסירים עם בגדים מרופטים ומבטים מורעבים, שוברים אבנים בשביל הכביש הנבנה, נושאים אבנים ענקיות... ומנהלי העבודה מכים במקלות ענק ובועטים באנשים שנפלו ארצה... חשבנו שכבר ראינו את כל זוועות הגיהנום אבל הסתבר שזו היתה רק ההתחלה..." . במאוטהאוזן הוא הושם בבלוק 19, בצפיפות נוראה כשכמה ישנים על מיטה אחת וסביב פרעושים לרוב, ומרוב צפיפות רבים מהם ישנו על הרצפה. הופרדו יהודים מלא יהודים, וכל חופש התנועה שלו ושל חבריו הוגבל לחצר קטנה בה הצטופפו כ 600 אסירים.
בפרק מיוחד מאריך המחבר לתאר כיצד צפה מהחצר בהתעללות של הקאפו הגרמנים ביהודים. התעללות שטנית שקשה לתארה כאן. יהודים שלא עמדו בעינויים השליכו עצמם על הגדר החשמלית. המחבר מתאר זאת: "הם השליכו עצמם על גדר התיל שליד הבלוק בה היה זרם מתח גבוה, היהודים המחושמלים היו תלויים על החוט כמו הסנוניות שנתקלו בחוטי החשמל כאן... בחורף המצב היה עוד יותר קשה...". המחבר היה עד כמה פעמים להוצאות להורג המוניות, ומתארן לפרטים. "לעולם לא אשכח את צרחות המוות... הדם ליווה אותנו לכל מקום... ערים או חולמים, בין בבלוק בין במחנה הפנימי, במחצבות או במקום העבודה החיצוני... דם, דם, דם, ..." . בפרק אחר הוא מאריך לתאר את "הטרגדיה של יהודי הולנד" : "האליטה של יהדות הולנד הובאה למאוטהאוזן... הם הופנו למוות בטוח וכואב... למחצבה! כקאפו שמו את המפלצת הבהמית אונק, שכבר קודם לכן בידיו דבק דם של אלפים... מדי יום הוא הוביל את היהודים למחצבה... שם נאלצו היהודים לשאת אבנים במעלה בן מאה ושבעים מדרגות, ומי שלא עמד במשימה הושלך מלמעלה... בערב היה חוזר אונק ומספר למפקדיו בשביעות רצון על מספר היהודים שנהרגו...". כמו"כ הוא מאריך לספר על שיטות העינויים של ד"ר זולטן קלאר, ההרעבה השיטתית והמכוונת של האסירים, וההוצאה בכח של אסירים שחופים שנטו למות אל רציחתם בתאי הגזים מדי יום. "תא הגזים עבד מסביב לשעון" הוא כותב, ומתאר באריכות את תהליך הרצח בתא הגזים עצמו.
בסוף הספר מתאר הוא את יום השחרור ב 5 במאי שנה בדיוק מהיום בו הגיע למאוטהוזן. כיצד ביום אחד 30,000 אסירים שלא עיכלו את מה שקורה סביבם יצאו לחופשי, לקח להם כמה שעות להאמין שכעת הם לא תחת מרותו של איש. לילה קודם היו כמה נאצים שברחו והדבר שהקפידו לקחת איתם היה בקבוקי הברנדי. את החיילים האמריקאים שהגיעו למחנה הוא מתאר שהיתה זו הפעם הראשונה לאחר שנה שהם נתקלו בפנים אנושיות. באותו יום תפסו האסירים כמה שוטרי קאפו נאצים ורצחו אותם במחנה. הפרקים האחרונים מתארים את ההתרגשות הרבה שחש המחבר באותם ימי שחרור, ואת שמחתו על שלמרות כל מה שראה ועבר על בשרו הוא נשאר אנושי ובעל לב. הוא שב להונגריה, לחלק מבני משפחתו ששרדו את התופת.
91 עמ'. 18 ס"מ. קרעים קלים בשולי הכריכה. חלק מהדפים מנותקים. מצב טוב - בינוני.
