Leichenträger Ans Tor ! Bericht Aus Fünf Jahren Konzentrationslager - נושא הגוויה אל השער! דיווח מחמש שנים במחנה הריכוז, מאת Schifko-Pungartnik Manfred, הוצאת Ulrich Moser, גראץ (אוסטריה) - 1946 - מהדורה ראשונה. תיאור מחריד של הזוועות שביצעו הנאצים במחנות דכאו ומאוטהאוזן מאסיר שעבר בעצמו את התופת. גרמנית.
עדות מוקדמת של אסיר מחנות דכאו ומאוטהאוזן. אסיר פוליטי שנלקח לדכאו, שהה בו כחצי שנה עד סוף 1939, ולאחר מכן הועבר למאוטהאוזן, ושהה בו כ 4 שנים!. בדכאו הוא היה עד למעשי הטבח היומיומיים שביצעו הנאצים ומתארם בפרטות. החלק המרכזי של סיפורו עוסק בקורותיו במחנה מאוטהאוזן בו שהה במשך תקופה ארוכה ושרד, מהאסירים הבודדים ששהו במאוטהאוזן משך שנים ונשאר בחיים. הוא מתאר את מסדרי הבוקר המפרכים, ואת סדר היום במחנה. בשלב הראשון הוא נלקח לעבודת פרך במחצבה הידועה לשמצה בה מצאו את מותם מידי יום מאות אסירים על ידי נפילה מגובה, ובאורח נס שרד בחיים. בין היתר הוא מתאר את רציחתם של 1700 אסירים אוסטרים בשטח המחצבה "אחד נופל על השני... הם מתפתלים על הקרקע, ונרצחים ביריה". כעבור ששה שבועות של עבודה מפרכת במחצבה כשהוא עולה את גרם המדרגות 12 פעמים ביום, הרגיש הוא שמותו קרב: "אני שוכב על הדשא מאחורי הבלוק, לא מסוגל לעשות צעד אחד", חייו ניצלו בנס על ידי אחד מאסירי המחנה שהעביר אותו לאגף הרפואה, שם נח מספר ימים ושאב כוחות.
באחד הפרקים מספר הוא על אודות טרנספורט של 7000 מיהודי הולנד שהגיע למחנה, אשר נלקחו אף הם לעבודה במחצבה ונרצחו בתוך כשבוע ימים. כמו"כ הוא מתאר לפרטים את האופן שבו פעל תא הגזים במחנה, והרציחה ההמונית שביצעו בו הנאצים, וכן את תהליך שריפת הגופות בקרימטוריום, את רציחת האסירים במשאיות הגז, ואת הניסויים הרפואיים שביצעו הנאצים בגופם של האסירים: "ההרג כאן לעולם לא נגמר... כל כך הרבה שבויי מלחמה, יהודים, ופוליטים... לעולם החיצון אין מושג על מה שקורה במחנה ריכוז...". כמו כן הוא מתאר את התעללות הנאצים ב15 אסירים שניסו לברוח מהמחנה, ורציחתם באופן מחריד ואת ההתעללות של הנאצים בנשים שהובאו למחנה.
Schifko שוחרר מהמחנה כעבור ארבע שנים לאחר שהוחלט כי ריצה את עונשו כמתנגד פוליטי. בסוף החוברת הוא מביא רשימה של אסירים אוסטרים שהכיר אשר נספו במאוטהוזן - מקום מוצאם, והאופן בו מתו במחנה, הוא מצטט את "שיר מאוטהאוזן" - השיר אשר נהגו האסירים לשיר ואשר הפיח תקוה בלבותם: "...אנחנו רוצים להגיד "כן" לחיים, יום יבוא ונהיה חופשיים". עוד הוא מפרט את שמותם של מפקדי המחנה, מפקדי הבלוקים, והרופאים, כאשר הוא מציין כי: "לכל אחד מהמפקדים הללו היתה הזכות להרוג אסירים בכל צורה שהיא בכל מקום במחנה בו הם נתקלו בהם", ולבסוף הוא מתעד את תפיסתו של מפקד המחנה Franz Ziereis בידי כוחות הברית בתום המלחמה, ועוד.
47 [1] עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב מאד.
