Eyewitness Auschwitz: Thee Years in the Gas Chambers - "עד ראייה אושוויץ: שלוש שנים בתאי הגזים". ספרו של היהודי פיליפ מולר Filip Muller, איש יחידת הזונדקומנדו אשר חזה במו עיניו במשך תקופה ארוכה, בתהליך השמדת היהודים באושוויץ - ניו יורק 1979 - מהדורה ראשונה (עם הקדמה מאת פרופ' יהודה בויאר). עותק עם הקדשת המחבר.
פיליפ מולר [1922-2013] יהודי סלובקי, ניצול השואה, מאחרוני עובדי הכפייה ביחידת הזונדרקומנדו באושוויץ, מחנה ההשמדה הגדול והפעיל ביותר במלחמת העולם השנייה והשואה. חזה במו עיניו בתהליך השמדת היהודים במחנה, שרד את תלאות המחנה וגולל את עדותו בספר שלפנינו. מולר נולד בסרד שבצ'כוסלובקיה. באפריל 1942, בהיותו בן עשרים, נשלח למחנה אושוויץ באחד מן הטרנספורטים הראשונים אל המחנה. מספר אסיר 29236 קועקע על זרועו, והוא נשלח לעבודות בנייה בקרמטוריום של המחנה ובהתקנת תאי גזים. החל מחודש יוני 1943 הוכרח לעבוד ביחידת הזונדרקומנדו אשר היתה אחראית על הכנסת היהודים לתאי הגזים ושריפת הגופות. פיליפ היה עד "למשפחות, לעיירות ולערי היהודים שנקלטו אל המחנה". במחנה הוא עסק בהוראת הנאצים בשריפת גופות המתים בתנורים. יחידת הזונדרקומנדו של מולר טיפלה במשלוחי אסירים חדשים באופן יום-יומי באזור שכונה "אזור הנקיון". במסגרת תפקידו נהג מולר להבטיח לאסירים כי הם בטוחים וכי לא יאונה להם דבר רע, בעודו מכין את תאי הגזים לפעולה. לאחר שהיהודים חוסלו בתאי הגזים, הוטל עליו להיכנס לתוכם יחד עם אסירים נוספים, ולמיין את הנרצחים לפי גודל גופם ומשקלם. וזאת על מנת למקסם את כמות הגופות שתישרף בשעה. לאחר המיון, הוא ושאר חברי הזונדרקומנדו הרימו את הגופות והעמיסו אותן לתוך הקרמטוריום. בגדי הנרצחים נאספו וחוטאו, וכל פריט ערך שנמצא עליהם נלקח על ידי אנשי האס אס, או נגנב על ידי אחד מן האסירים על מנת לסחור בו תמורת מזון או תרופות.
בזמן עבודתו במחנה אסף מולר עדויות כתובות לזוועות שראה, על מנת להוציאן מן המחנה ולפרסמן מחוצה לו. הוא השיג את התוכנית של משרפות אושוויץ-בירקנאו ושל תאי הגזים, וכן הצליח לשים יד על רשימות של שמות חברי ה-SS שעבדו שם ורשימות של השילוחים שהגיעו למחנה. הוא גם השיג תווית מקופסת שימורים של גז הציקלון ב' אשר שימש להמתה בתאי הגזים. מולר העביר מסמכים אלה לחבריו האסירים אלפרד וצלר ורודולף ורבה אשר נמלטו מאושוויץ-בירקנאו באפריל 1944 (ראה גם פריט 100) .
פיליפ מולר הוא מהאסירים הבודדים שניצלו מאושוויץ אשר היה עד לתהליך הרצח מתחילתו ועד סופו, ואשר תיאר במדויק את כל השלבים של תהליך השמדת היהודים באושוויץ - כניסת היהודים לתאי הגזים, מיון הגופות ושריפתן, והשינויים שעבר מבנה הקרימטוריום לפי דרישות הנאצים במחנה במהלך התקופה כאסיר בזונדרקומנדו. פרקים רבים בספר קשים מאד לקריאה מבחינה רגשית, בשל המראות הקשים, והחוויות הנוראיות אותן מתאר פיליפ מכח תפקידו במחנה, כך שהקורא נחשף לזוועות אושוויץ באופן הנורא ביותר.
באחד הפרקים, מולר מספר על אירוע מצמרר שקרה עמו במחנה. לאחר שלוש שנים בהן צפה מדי יום באלפי אסירים יהודים המוצאים להורג, לא יכול היה לשאת זאת מבחינה נפשית וניסה להתאבד. הוא נכנס לתא גזים בעוד הגז הרעיל מוזרם לתוכו, ומתאר בספרו את מה שאירע כאשר התקרב לתא הרצח: הוא ראה אנשים כפריים ששרו את התקווה ואת ההמנון הלאומי הצ'כי בעודם מוכנסים לתא, הורים חיבקו את ילדיהם בחוזקה, הוא הצטרף לקבוצה זו לתוך תא הגזים, ולאחר מספר דקות ניגשה אליו ילדה ופנתה אליו במלים: "אנחנו מבינות שבחרת למות איתנו מרצונך החופשי, ההחלטה שלך היא חסרת טעם: שכן היא לא עוזרת לאיש... אנחנו חייבים למות, אך לך יש עדיין סיכוי להציל את חייך. עליך לחזור למחנה ולספר לכולם על שעותינו האחרונות. עליך להסביר להם שעליהם לשחרר את עצמם מכל אשליה. עליהם להילחם, זה עדיף מאשר למות כאן בחוסר אונים. יהיה להם יותר קל, כי אין להם ילדים. בנוגע אליך, ייתכן שתשרוד את הטרגדיה הנוראית הזאת ואז יהיה עליך לספר לכולם על שאירע לך" (עמוד 113). לדבריו הבנות גררו אותו אל דלת תא הגזים, והוא נדחף החוצה הישר אל רגליהם של אנשי האס אס. שטארק שהיה אחד ממפקדיו בשטח תאי הגזים (על אכזריותו של שטארק הוא מרבה לספר) חבט בו בחזקה, קילל אותו ואמר לו: "תכניס את זה לראש המטופש שלך, אנחנו מחליטים כמה זמן אתה נשאר בחיים ומתי אתה מת, ולא אתה...!".
כתוצאה מחוויה זו אכן האמין פיליפ שעליו לשרוד על מנת שהוא ושורדים אחרים יוכלו לספר על שאירע במחנה. מולר נותר אסיר ביחידה המיוחדת של אושוויץ עד לחודש ינואר 1945. שחרורו מרדיפת הנאצים הגיע רק בחודש מאי 1945, עם כניעת גרמניה הנאצית ושחרור מחנה מאוטהאוזן. מולר העיד לראשונה על זוועות המחנה בהיותו בבית חולים. דבריו נרשמו באוסף עדויות בצ'כית. מולר אף העיד במשפט אושוויץ השני בפרנקפורט שנערך בשנת 1964. כמו כן, היה בין המרואיינים בסרטו הדוקומנטרי של קלוד לנצמן "שואה" ( ראה כאן ). מאז שנת 1969 חי במערב. נפטר ב-9 בנובמבר 2013, בגיל 91.
הספר מלווה בשמונה לוחות תצלומים קשים של משרפות המוות באושוויץ, ושל יהודים מובלים אל מותם. בסוף הספר תרשימים שצייר פיליפ של האגפים השונים באושוויץ.
XII, [2], 180 + 8 לוחות תצלומים. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. מצב טוב מאד.
