תצלום נדיר בו נראית הניצולה אסתר גולדשטיין ויהודיות נוספות בהגיען לאושוויץ לאחר סלקציה שביצע ד"ר מנגלה. ערב פסח 1944.
אסתר גולדשטיין (לבית שמשוביץ), נולדה בשנת 1923 למשפחה בת שמונה ילדים, בעיירה ההונגרית טאצ'ו (Tacovo). העיירה נכבשה על ידי הנאצים ב-19 במרץ 1944. באפריל 1944 גורשה אסתר בת העשרים ואחת, יחד עם כל בני משפחתה על-ידי הז'נדרמריה ההונגרית לגטו שהוקם בעיירה. כחודש לאחר מכן פונה הגטו, כל תושביו נשלחו לאושוויץ ואסתר הועלתה לאחד הקרונות בטרנספורט יחד עם אביה, אמה, שלוש אחיותיה ואחיה. בנוסף גורשו עמם שני ילדיה הקטנים של אחותה הבכורה צילי. לאחר שלושה ימים של מסע הגיעה הרכבת לאושוויץ. מיד עם הגיעם למחנה בוצעה הסלקציה - אמה, אביה ואחייניה הקטנים של אסתר נשלחו לתאי הגזים. היא, שלוש אחיותיה ואחיה הוכנסו למחנה כאסירים. גולדשטיין ואחיותיה שהו באושוויץ כשלושה חודשים בהם לא עבדו, עמדו פעמיים ביום במפקד במשך שעות ארוכות, קיבלו כשאר האסירות את מנות המזון הדלות וסבלו מרעב, קור וסלקציות תכופות. לאחר כשלושה חודשים הן נלקחו למחנה זלצוודל (Salzwedel) בגרמניה, שם עבדו בבית-חרושת לפגזים שתים-עשרה שעות ביממה ושם גם שוחררו על-ידי הצבא האמריקאי במאי 1945. אחיותיה ואחיה נשארו בחיים. אחיה אלכסנדר לא שרד. גורל שני האחים האחרים לא ידוע.
בעדותה במשפט אייכמן ספרה אסתר על הרגע הנראה בתצלום שלפנינו: "הגענו לאושוויץ לתחנת הרכבת. נכנסו העובדים, גם אסירים, לבושי פסים. אנחנו לא ידענו מי הם. הם ביקשו מהר, מהר לצאת מהקרונות. יצאנו מהקרונות. נעמד שם גרמני, אני זוכרת את זה כל כך טוב, והתחיל להפריד גברים לחוד, נשים לחוד." עוד ספרה אסתר בעדותה כי קצין האס אס ביקש מאחותה למסור את בנה לאמה שהגיעה איתן למחנה, אך היא סירבה, לבסוף הבן נלקח לאמה בכוח והם כוונו בסלקציה לשמאל ונרצחו. בעדות שמסרה שלושים ושמונה שנים לאחר מכן ביד ושם הוסיפה: "ויותר לא ראינו אותם. וכשאת רואה פה בתמונות, אז אחותי לא נמצאת שם, כי היא רצה אחרי הילדים, אחרי אמא שלי, אחרי הילדים. ואז בכוח החזירו אותה אלינו, והלכנו, והלכנו, עד שהגענו לבירקנאו. אחותי היתה עם בכי, זה היה נורא, זה היה נורא". במסגרת תצהיר שנתנה אחותה לקראת עדותה במשפט אייכמן היא ספרה על המעשה המחריד של הפרדת ילדיה, והוסיפה: "זכור לי היטב, כי אחרי שנלקחו הילדים, עמד שם איש ס"ס עם מצלמה שצילם אותנו".
לאחר השחרור נסעו אסתר ואחותה הבכורה, צילי, לפראג, שם פגשו את בעלה של האחות שניצל. לימים ילדה אחותה בת. אסתר החלה לעבוד כשיננית ואז כגננת. בשנת 1947 היא נישאה לחיים, שהיה אחראי על בתי הילדים והנוער. בשנת 1949 עלו ארצה לקיבוץ כפר רופין, אותו עזבו בהמשך למגדל העמק. נולדו להם שני בנים פטר-דניאל ועמוס, שלימים נהרג בתאונה.
התצלום שלפנינו מופיע גם ב"אלבום אושוויץ" ('אלבום אושוויץ' השמור כיום במוזאון יד ושם הינו העדות המצולמת היחידה להגעת היהודים לאושוויץ או לכל מחנה אחר. האלבום נמצא על ידי לילי יעקב מגטו ברגסס בצריפי האס אס הנטושים שבועות ספורים לפני תום המלחמה בדורה מיטלבאו. האלבום הכיל כ – 200 תצלומים המתעדים את הגעתו של טרנספורט היהודים מרותניה הקרפטית. אלבום זה הינו העדות המצולמת היחידה לתהליך הרצח ההמוני של יהודי הונגריה שהתחולל במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. הוא מתעד את ההגעה למחנה, את תהליך הסלקציה, נשים וילדים בדרכם, מבלי דעת, לתאי הגזים, גברים ונשים שנבחרו "ככשירים לעבודה" ואת ביזת הרכוש שהביאו עמם היהודים במשלוח). התמונות צולמו על ידי חיילי האס אס כפי הנראה עבור בכיר כלשהוא.
לימים זוהו בתצלום גם דינה אקרמן (ז"ל) מימין ואחותה, זהבה (שתיהן ניצלו), בזמן שביקרו בני משפחתה ביד ושם וראו את אלבום אושוויץ. אז סיפר בנה: "אמי נהגה לומר שמה שחשוב הוא מה שלא רואים בתמונה, וכיוונה לאמה ואחיה ולד"ר מנגלה, שזמן מה לפני שצולמה התמונה ערך את הסלקציה, ושלח אותם לצד שממנו לא חזרו. היא ואחותה התאומה ניצלו מכיוון שלא היו זהות, שוחררו בגיל 16, והגיעו לישראל".
6x9 ס"מ. מודבק לדף של אלבום תצלומים. מצב טוב.
