Oranienburg : erster authentischer Bericht eines aus dem Konzentrationslager Geflüchteten - "אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של נמלט ממחנה הריכוז" מאת חבר הרייכסטאג הגרמני גרהארט סגר Gerhart Heinrich Seger עם הקדמה מאת Heinrich Mann, הוצאת Graphia. פרסום אמיץ של אסיר פוליטי ראשון שהצליח לברוח ממחנה מתנגדי המשטר הגרמני אורניינבורג, ופרסם את ספרו זמן קצר לאחר הבריחה על מנת לחשוף את הזוועות המתחרשות במחנה ולהפליל את המשטר הנאצי. קרלסבאד (צ'כיה), 1934 - מהדורה ראשונה.
עדות מרטיטה של אסיר פוליטי ששהה במשך ששה חודשים במחנה אורניינבורג החל מהשבועות הראשונים של הקמת המחנה, הצליח לברוח, ופרסום את זוועות המחנה זמן קצר אחר כך. גרהארט סגר (נולד ב-16 בנובמבר 1896 בלייפציג - 21 בינואר 1967 בניו יורק) פוליטיקאי, עיתונאי ופציפיסט סוציאל-דמוקרטי. מ-1930 עד מרץ 1933 היה חבר הרייכסטאג. בשל דחיית חוק ההסמכה מצד הסוציאל-דמוקרטים, הוא היה בין אותם חברי פרלמנט שנרדפו, נעצרו והובלו למחנה ריכוז על ידי השליטים הנאצים. לאחר מסירת השלטון, במרץ 1933, היה סגר אחד מחברי הרייכסטאג הראשונים שנלקחו ל"מעצר מגן" על ידי הנציונל-סוציאליסטים. בתחילה הוא היה בכלא בית המשפט בדסאו לפני שהועבר למחנה הריכוז אורניינבורג ב-14 ביוני 1933 עם אסירים פוליטיים אחרים.
האסירים הראשונים באורניינבורג נתפסו כמתנגדי המשטר הנאצי. סגר שהיה חבר ברייכסטאג הגרמני נתפס באשמת הפצת מסרים של התנגדות למשטר הנאצי, נעצר ונלקח למחנה כ"אסיר פוליטי". בספרו הוא מתאר בין היתר על איזה "פשעים" קלים נתפסו אנשים ונלקחו למחנה; באחת הפעמים נער מההיטלר יוגנד תלה דגל אס אס בחצר האחורית של ביתו בקיץ 1932 בסביבה של מתנגדי המפלגה. ארבעה פועלים שהיו בקרבם מקום הפילו את הדגל וסטרו לילד. כעבור שנה! הם נתפסו בידי האס אה ונשלחו לאורניינבורג, שם עברו השפלה ציבורית על אותו המעשה שעשו שנה קודם - הנאצים תלו כרזה גדולה על צווארו של אחד מהם עליה נכתב סיפור תלישת הדגל, והארבעה הוכרחו לצעוד במעגלים בחצר המחנה במשך שתים עשרה שעות רצופות!
ההתעללות באורניינבורג כללה שינה על רצפת בטון במקום על מזרונים ושקי קש אשר שמשו במקום שמיכות, במרתפים הקרים של המחנה, סגר מספר על מעשי ההתעללות שביצעו האס אס בחדר 16 במחנה אשר כונה "מחלקת המשטרה והחקירות", לרבות פשעים שביצע בו החוקר שטורמבאנפירר קרוגר, הוא מתאר את עבודות הכפייה שהוטלו על האסירים עצמם אשר עליהם הוטל לבנות את המחנה לרבות הריהוט שבו, עבודות כפייה של סלילת הכביש שהוביל לאגפים שונים במחנה, יבוש ביצות ביער הסמוך, ההרעבה התמידית, ועוד. בין היתר מתאר סגד את אכזריותו של מפקד המחנה Sturmbannfuhrer Schafer מראשית הווסדו אשר היה האחראי הראשי להקמתם של תאי המעצר בהם התבצעו ההתעללויות במחנה. אחד ה"תחביבים" של מפקד המחנה היה בזמן שכרותו בלילה - הוא היה מוציא אסירים מהמעונות ללא הבחנה ומכה בהם עד מוות. סגר מספק את שמותם של כל סגני מפקדי המחנה הראשונים ומתאר לפרטים את רמת ההתעללות שכל אחד מהם ביצע במחנה. פרק מיוחד מוקדש ל"מסלול המכשולים" שבחצר האחורית של המחנה אשר נועד להביא לקריסתם של האסירים, מדובר היה במסלול מכשולים שדרש זחילה וטיפוס באופנים שכמעט בלתי ניתנים היו לביצוע, אסיר שלא הצליח לבצע את המסלול כולו הוכה במקום - וכמעט שלא היה אסיר שהצליח. אחד ממעשי ההתעללות הבלתי נתפסים אותם מתאר סגר - אסירים "סוררים" שהואשמו בדיבור נגד היטלר הוכנסו לארונות קבורה עשויים אבן שעמדו באופן זקוף למשך שעות ואף ימים וגרמו לעומדים בהם במשך הזמן הממושך לעיוות איברים ולנכות לצמיתות.
למעשה אורניינבורג היה המחנה הראשון שהקימו הנאצים, והוא שימש למתנגדי המשטר. כל הפעלת המחנה נעשתה בהסוואה מוחלטת לבל יתגלו הזוועות המתרחשות בו. סגר מספר כיצד באחת הפעמים "התגנב" דיווח אמת לרדיו הגרמני על הזוועות המתרחשות בו. בתגובה ערכו הנאצים מצג שווא במחנה על מנת להסתיר את מה שמתרחש בו - הנהלת המחנה בחרה אסירים שידעו לנגן בכלי נגינה והכריחה אותם לנגן ולשיר על מנת שקול הנגינה יגיע לרחובות שמחוץ למחנה ותושבי האזור יעידו על התנהלות תקינה המתרחשת בו. היו "מתנגדים פוליטים" שלמעשה היו נאמנים לגמרי לאס אס הנאצי, אלא שנתפסו על שהשמיעו "הצהרות אופוזיציה בלתי זהירות", ונאסרו במחנה בעינויים במשך חודשים ארוכים, ביניהם היו עיתונאים שנעצרו כשלא היו זהירים בכתבות שפרסמו. כל ניסיון מצידם להבהיר כי לא התכוונו להתנגד למשטר עלה בתוהו.
היו גם אקטים שנועדו להשפלת האופוזיציה - באחד הפרקים מתאר סגר כיצד הוכרחו הוא וחבריו חברי פרלמנט לשעבר שנחשדו כמתנגדי המשטר לצאת בלווי שוטרי אס אה חמושים עם מברשות וסולמות לנקות מהעיר אורניינבורג את שרידי הכרזות מהבחירות הקודמות של המפלגות היריבות למפלגה הנאצית כאקט של השפלה פומבית.
לאחר כחצי שנה כאשר הפנים סגר שאין לו סיכוי לשרוד במחנה החליט לברוח. באחת הפעמים בעת ששהה מחוץ למחנה כאשר עבד עם יחידה חיצונית של אסירים שחפרה את התעלה שעברה מצפון למערב אורניינבורג, עבדו לאורך התעלה שמונה אסירים שנשמרו על ידי ששה אנשי אס אה במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה. באותה הפעם החליט לברוח בחסות ערימת העפר שבן כה הסתירה אותו, אל השדה הסמוך כשהוא נאלץ לחמוק מעיניהם לא רק של שומרי האס אה, אלא גם מעיניהם של חבריו האסירים שעלולים היו להלשין עליו על מנת שלא להענש בעצמם. הוא הסתתר מאחורי סוללת עפר, ומשראה שאף אחד לא מבחין בו החל לרוץ, כשהוא בטוח שהכדורים של השומרים ילוו אותו ביריות, אך למעשה הם כלל לא הבחינו בו. הוא הצליח לחמוק במרחק של 2 ק"מ, שם הגיע למסעדה מקומית והעמיד פנים של אזרח רגיל, בצאתו מהמסעדה הצליח לתפוס טרמפ עם רכב שנסע לברלין, ומשם יצא לצ'כיה אל החופש, כשחיפושיהם של אנשי האס אה עולים בתוהו.
לאחר זמן נודע לו מכתבות שהתפרסמו בעיתונות כי 30 דקות לאחר שברח נודע למפקד על האסירים שבתעלה שאסיר אחד חסר, הוא החזיר את האסירים העובדים כולם באופן מידי למחנה, נערכה ספירה מחודשת של כל אסירי המחנה, ונודע להם שהוא חסר. הנאצים יצאו בקבוצות לחפש אחריו באזור אך למרבה הנס לא מצאו אותו (למרות שעדין היה בסביבה). בתגובה מפקד המחנה עצמו נענש בסתירות לחי ממושל הרייך.
את הפרסום האמיץ והנדיר בשעה שהנאצים רדפו אחרי כל מתנגד משטר הוא פרסם זמן קצר אחרי בריחתו, בהיותו בפראג במטרה להפליל את הממשל הנאצי. העובדה כי אסיר שהיה באורניינבורג מספר לפרטי פרטים את כל שהתרחש בו בתקופה של למעלה מחצי שנה הדאיגה מאד את ראשי האס אס ובהוראה ישירה של שר התעמולה גבלס מפקד המחנה שפר פרסם בעצמו ספר בתגובה, בו הוא מתאר את החיים ה"נורמלים" במחנה בניסיון להפריך את הדברים המובאים בפרסום שלפנינו. אודות אירוע זה כותב המחבר: "שום כמות של תעמולה ממטה גבלס לא תוכל להעלים עובדת המתים ששמו קץ לחייהם במחנה אורניינבורג בהנהגתו של המפקד שפר! שום כמות של תעמולה לא תחזיר את בריאותם של האסירים הרבים שאיבדו במרתפים הקרים של מחנה אורניינבורג... בארונות האבן העומדים שהקים המפקד שפר...". זאת ועוד, המחבר שלח את כתב היד של הספר לרשויות בגרמניה - לשר המשפטים של הרייך, לפרקליט הראשי של הרייך, לתובע הציבורי הראשי ולגורמים נוספים - כתב היד נשלח כתלונה פלילית המתייחסת לפשעים שבוצעו באורניינבורג, בעקבות הצהרת המפלגה הנאצית כי אם יוכח שנעשו מעשים בלתי חוקיים במחנות האחראים יועמדו לדין. כנקמה על פרסום הספר לקח הגסטפו את אשתו ובתו הצעירה של סגר כבני ערובה בתחילת 1934. רק מחאות מחו"ל הביאו לשחרור המשפחה מהכלא ואפשרו לה לצאת מהארץ.
סגר ומשפחתו היגרו לארה"ב באוקטובר 1934. שם השתתף בהקמת משלחת העבודה הגרמנית. הוא עבד כעורך בעיתון Neue Volkszeitung, שיצא לאור בניו יורק. הוא גם כתב לעיתונים אחרים בשפה הגרמנית ונתן הרצאות על המשטר הנציונל-סוציאליסטי. ב-3 בנובמבר 1934 פרסם הרייכסנצאיגר הגרמני את רשימת הגולים השלישית של הרייך הגרמני, שבאמצעותה עבר סגר דנטורליזציה . סגר נשאר באמריקה לאחר המלחמה ועבד כעיתונאי עצמאי מאז 1950. הוא התפרסם בעיקר באמצעות פעילות ההרצאות שלו. הוא נתן יותר מ-11,000 הרצאות בארה"ב בלבד. ההקדמה לספר מאת היינריך מאן בה הוא כותב על הלאומנות הארית הצבועה. בפתח הספר הקדשה בדפוס לאלפי קורבנות העינויים של הפשיזם הגרמני.
מחנה אורניינבורג . במרץ 1933, שבועות אחדים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוקם מחנה ריכוז מאולתר בעיר אורניינבורג שליד ברלין, לאחר שכוחות אס אה השתלטו על מפעל נטוש בעיר והשתמשו בו לכליאת מתנגדים פוליטיים. מחנה זה מילא תפקיד חשוב בתקופה הראשונה של התבססות המשטר הנאצי בברלין באמצעים של טרור, רדיפת האופוזיציה והעלמתה. לאחר חיסולו המעשי של האס אה בליל הסכינים הארוכות עבר מחנה אורניינבורג לידי האס אס, שהחליט על סגירתו ב-13 ביולי 1934. כעבור שנתיים, ב-1936, הקים האס אס תחתיו מחנה חדש, מודרני, מתוכנן בקפידה, שמוקם ברובע זקסנהאוזן שבפאתי העיר ולא במרכזה, ונודע בשם "מחנה ריכוז זקסנהאוזן" (KZ Sachsenhausen). העיר אורניינבורג עצמה נודעה כ"עיר האס אס", בה התגוררו רבים מבכירי הארגון עם משפחותיהם, ובה מוקמו חלק ממתקניהם ומטותיהם, בצד מחנה זקסנהאוזן. מאפריל עד יוני 1941 ערך רופא האס אס ד"ר פרידריך מנקה סלקציה בין אסירי המחנה, כשהוא ממיין למוות אסירים תשושים וחולים במסגרת מבצע להרחבת תוכנית T4 - אותנסיה והחלתה על אסירי מחנות שהיו חלשים מכדי לעבוד. האסירים הממוינים למוות הועברו לזוננשטיין, מרכז שבו נכים פיזית ונפשית הומתו באופן שיטתי בגז בידי רופאי אס אס. במהלך המחצית השנייה של 1941 נכלאו בזקסנהאוזן כ-18,000 שבויי מלחמה סובייטים. כ-13,000 מהם הוצאו להורג במחנה.
76 [4] עמ'. 24 ס"מ. מצב טוב.
