שני פתקים בכתב ידו וחתימתו של ראש ממשלת ישראל משה שרת - נשלחו לחברת הכנסת אסתר רזיאל נאור בתוך ישיבות הכנסת. שנות ה־50 בקירוב.
בפתק הראשון אשר שלח לנאור מצטט שרת קטע מ"התופת" של דנטה בתרגומו של ז'בוטינסקי. לאחר תגובה נזעמת מנאור שלא הבינה את כוונתו בצטטו קטע זה שלח לה שרת פתק עוקצני נוסף בזה הלשון: "היה לי צורך להתחלק בזה עם מישהו. חשבתי עליך, כי את בודאי מעריצה את המתרגם ומבינה עברית פיוטית, אבל אתם כנראה אינכם מסוגלים לתגובה אנושית פשוטה בלי תערובת של חשבון מדיני. מבחינה זו, אתם דומים לקומוניסטים. אני מעיר זאת בלי כל תרעומת רק כפרי הסתכלות וניתוח פסיכולוגי". וחותם את שמו בראשי תיבות "מ. ש." על פיסות הנייר מבחוץ כתב שרת את שמה של נאור, אליה היו מיועדים הפתקים.
טרם המצאת הפלאפון, הווצאפ והאס אמ אס נהגו חברי הכנסת להעביר מסרים קצרים זה לזה על גבי פיסות נייר קטנות - "פתקים", מהם ניתן היום ללמוד רבות על ההתרחשות של ה"מאחורי הקלעים" במשכן כנסת ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.
[2] פיסות נייר מקופלות. מצב טוב מאד.
