Deportiert ! Ein Wiener Jude berichtet - מגורשים! דוח יהודי וינה, מאת Samuel Graumann - אסיר המחנות בוכנוואלד, אושוויץ ומאוטהאוזן, אשר למרות כל מה שעבר שרד את התופת והעלה על הכתב לאחר המלחמה את סיפורו המצמרר, וסיפורם הנורא של מחנות המוות. הוצאת Stern, וינה 1947 - מהדורה ראשונה.
דוח אסיר יהודי מוינה המתעד את קורותיו מ 11 במרץ 1938 עד להתמוטטות הרייך השלישי באביב 1945 בשלושה מחנות ריכוז. תחילה מתאר שמואל את האנטישמיות באוסטריה עם הפלישה הגרמנית, שדידת רכוש היהודים, עבודות הכפייה שהוטלו על היהודים ברחובות וינה, יחסה של הכנסייה האוסטרית ליהודים בזמן המלחמה אשר פעלה לדחיקת היהודים מתפקידיהם הציבוריים עוד לפני פרוץ המלחמה, ועוד. שמואל מתאר את מעצרו בביתו, הפרדתו ממשפחתו ושילוחו למחנה בוכנוואלד תחילה, הגירוש היה ביום הכיפורים והוא מתאר את שירת "כל נדרי" של קבוצת היהודים שהובלה ביחד אתו בדרכם למחנה: "אינני יהודי אדוק אך זעקת המאות הללו... חדרה עמוק עמוק אל נשמתי...". בכמה פרקים מתעד שמואל את התעללות הנאצים ביהודים בבוכנוואלד באריכות, העונשים הקשים, התנאים הסניטרים הגרועים במחנה, העינויים וההוצאות להורג. בבוכנוואלד הוא שהה במשך כשלוש שנים לצד המוות היומיומי במחנה. באביב 1941 הוא הועבר עם קבוצת אסירים יהודים לאושוויץ. באושוויץ נעשתה סלקציה, שמואל נשלח לחיים ביחד עם קבוצה בת ה 400 איש לחדר שבקושי יכול היה להכיל 150. הם קועקעו וקיבלו בגדי אסיר עם פסים זברה אותם הוא מכנה "סמרטוטים עם כיסים". שם פגשו אחות שאמרה להם שאין מי ששרד באושוויץ יותר מששה שבועות בחיים. בפרק "חיים לא אנושיים" הוא מתעד את הזוועות הנוראות שעברו הוא וחבריו באושוויץ, זוועות אשר כמעט הביאו אותו לשים קץ לחיים אלמלא חבר טוב עצרו מלעשות זאת ברגע האחרון. למרות הזוועות הנוראות שעבר באושוויץ בעבודות כפייה שהטישו את גופו הגוסס, הצליח לשרוד באושוויץ עד ינואר 1945, באותו החודש עם התקדמות בעלות הברית העבירו אותו הנאצים עם עוד כ 90 יהודים למאוטהאוזן. במאוטהאוזן התנאים היו טובים יותר משום שהאחיזה הנאצית במחנה החלה להתרופף לקראת סוף המלחמה ולאסירים בו היו יותר אפשרויות להשיג אוכל. לאחר תקופה קצרה במאוטהאוזן הוא הועבר לטרזינשטט שם שהה עד שחרורו בידי הצבא האדום בתום המלחמה. לאחר המלחמה הוא חיפש את אשתו וילדיו ונודע לו שהם נרצחו ב 1943.
165 [2] עמ'. מצב טוב מאד.
